הכירו את הז'ליגים: סיקור בתי כנסת במרוקו מנקודת מבט אדריכלית

מרוקו ארץ של ניגודים.

בהתרגשות רבה אני מבקשת לסקר את ביקורי במרוקו, ארץ הניגודים הבלתי אפשריים. המודרנה, מול העולם הישן הברברי, המדבר הגדול סהרה מול הערים המיושבות בצפיפות. הצבעוניות החזקה- השמיים הכחולים באמת, החול החום וצבעי האדמה המשתנים מנקודה גאוגרפית אחת למשניה. צבעוניות האנשים, צבעוניות הבדים וצבעוניות הכלים.

גם העולם היהודי במרוקו מקורו בניגודים: בין אנשי העיר ובין היהודים שחיו בכפרים הברברים (הברברים הם שבטים קדומים ביותר של צפון מערב אפריקה, חיים באזורים מבודדים ובתנאים קשים בהרים ,נודעים בנחישותם וברוח הלחימה שלהם. עיסוק עיקרי בחקלאות ואריגת שטיחים). יהודים רבים הגיעו למרוקו אחרי גירוש ספרד והתיישבו באזורים הברברים בהרי האטלס, ואמצו חלק מאורחות חייהם וכן את שפתם של הברברים. היהודים היו בעיקר סוחרים, והיה להם תפקיד חשוב בתווך בין הברברים ההרריים לערבים. רב היהודים הברבריים עלו לארץ בשנות ה50-60

העולם היהודי המפואר שנעלם ממרוקו בתחילת שנות החמישים (עם גלי העלייה הגדולים לארץ וכן לארצות נוספות) ועכשיו  היהודים שנשארו במרוקו מנסים לחדש ולשמר את פיסות ההיסטוריה  והמורשת המאוד מכובדת בשיפוץ ובשימור של בתי הכנסת בתי העלמין (בשיתוף פעולה עם מלך מרוקו). וגם כאן בארץ עושים מאמצים לחדש את  מורשת הרבנים והוגי הדעות ממרוקו.

 לקראת סיורי זה קדמו הכנות רבות. לפני כ15 שנה תכננתי את פנים בית הכנסת המרוקאי ברעננה(ביוזמתו ודחיפתו של מאיר, מיש אלימלך ז"ל) לצורך כך למדתי רבות על יהדות מרוקו על מסורות בתי הכנסת, האומנות והמנהגים של יוצאי מרוקו ואז ניגשתי למלאכה.

השילוב של אומנות יהודית ותכנון אדריכלי של בתי כנסת והשפעה חזקה של בית הורי, האשכנזים.. הולידו שילוב מיוחד.

בשנות החמישים, דוד בן גוריון רצה להעלות את יהודי מרוקו לארץ. אחד מהערכים החשובים עליהם גדלו היהודים היה הכמיהה לירושלים. היו מספר מבצעים  חלקם חשאיים וחלקם חשאיים פחות שהסוכנות ארגנה, ועולים רבים שהמתינו בערים הגדולות הגיעו לארץ. מאחר ואינני עוסקת בתחום ההיסטורי. אשאיר זאת למומחים בתחום.

יהודי מרוקו שגרו בערים הגדולות  גרו ברובם ב"מלאח" שהוא הגטו היהודי . אזור שמלך מרוקו ייעד להם. בד"כ אזור הקרוב לארמון המלך –ששירותי היהודים היו חשובים בעבורו. היחסים בין היהודים והמלך היו מאוד קרובים. היהודים  נחשבו כבעלי חשיבה אחרת, רופאים, הוגי דעות וכלכלנים.

 

 

מקומם של בתי הכנסת

בעלייתם ארצה השאירו  יהודי מרוקו, את כל עברם מאחוריהם, את בתיהם, את בתי הכנסת ובתי העלמין שלהם. את מורשתם התרבותית השתדלו להעביר ארצה.

בתי כנסת רבים שנחשבו "הקדש" נשארו סגורים במשך עשרות שנים.

בתי הכנסת הם מקדש מעט, בתי הכנסת תפסו מקום חשוב מאז חורבן בית שני בא"י ובתפוצות. בתי הכנסת  הוקמו ותוכננו בהשראת האדריכלות המקומית, שימוש בחומרים מקומיים, והשפה העיטורית של האביזרים השונים ותשמישי הקדושה הושפעו אף הם מהסביבה  הגיאוגרפית והחברתית  הקרובה. האומנים והאומנים היו אנשים מקומיים(חלקם אף לא יהודים).הסמלים ועיטורים במבנים ובתשמישי הקדושה עברו כמסורת מדור לדור.

הקהילות היהודיות העירוניות במרוקו, היו מפוארות. בעלי מסורות של הנהגה, חכמים ,מנהגים ואורחות חיים שלא ישכחו. בתי הכנסת בערים היו שכונתיים, משפחתיים ולכן לא היו מאוד גדולים ולא  מאוד מפוארים- בהשוואה לבתי כנסת באיטליה ובספרד. בתי הכנסת לא היו מונומנטליים.

על  עבודות הבנייה העיטור והאומנות היו מופעלים פועלים פשוטים שעשו עבודה סיזיפית, "חכמי הלב" האדריכלים והמהנדסים עשו את עבודתם , אבל בסופו של דבר "הכול הולך אחרי החיתום" ואת האנשים קשי היום שעסקו במלאכה –לא החשיבו .

מזכיר את עבודת המשכן "ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו.....ויקם את עמודיו". לא משכן בצלאל, לא משכן אהליאב, אלא משכן משה. לפי המדרש משה אכן הקים את המשכן . היו לו מומחים מהשורה הראשונה "חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש" הרב ליכטנשטיין מסביר שמרוב בקיאותם ועיסוקם בפרטים הקטנים , הם לא היו מסוגלים לראות את התמונה השלמה, ולדעת כיצד להפוך את השברים ושברי השברים למבנה מושלם אחד. משה רבינו בכוח חכמתו ותבונתו ובסייעתא דשמיא שליוותה אותו ידע לצרף מהפרטים מכלול שלם ומושלם.

ואנחנו היום רואים את בתי הכנסת על עבודת האומנות שלהם כדבר מושלם. ואנחנו יכולים לראות את הפסיפס כולו ואת התמונה המושלמת.

בתי הכנסת שנבנו ב"מלאח" היהודי בפאס וגם במראקש, הכניסה אליהם היתה מוסתרת, מאחת הסימטאות ללא  היכר חיצוני.

 

 בית הכנסת אבן דנאן

 

בית הכנסת אבן דנאן בפאס ע"ש הרב שלמה אבן דנאן שכהן כ50 שנה כרב הקהילה . בית הכנסת הוקם במאה ה17 . שופץ לראשונה ב1870, ובפעם השניה ב1999.

אולם התפילה הוא רוחבי מלבני תקרת עץ צבועה נתמכת ע"י העמודים והקירות. המקום מואר ע"י חלונות מאוד קטנים בגבה. אין כלל עזרת נשים(מאוחר יותר הם בנו חדר בקומה השניה ששמש כעזרת נשים הקיר המזרחי – הוא הקיר שבו נמצא ההיכל.(הפונה לכוון ירושלים)

ארון הקדש נקרא-היכל.

ההיכל מוגבה ב3 מדרגות מרצפת המקום הקיר כולו  בנוי כ3 היכלות  מעץ מגולף.

מול ההיכל נמצא שטח מוגבה אף הוא לרווחתם של חשובי הקהילה ובכיריה.

במרכזה נמצאת התיבה.

הבימה לקריאת התורה והחזן נקראת-תיבה.

התיבה נראית כמו ארמון או כמו אפריון –כתר ,בהשפעה ספרדית.

הישיבה באולם התפילה היא היקפית, סביב הקירות, ואח"כ שורה מול שורה, כשהקהל פונה זה כלפי זה, ספסלים  פשוטים, ללא שולחנות לפניהם. זאת כדי להאדיר את כבוד בית הכנסת ואת כבוד התפילה.

חלקם התחתון של הקירות מחופים בזליג'ים- פסיפסים מקרמיקה .

מקורה של אומנות הזליג' במוזאיקה הביזנטית. במרוקו השימוש בהם בערי המלוכה, בבניני ציבור בבתי מגורים וכן בבתי הכנסת. המוצר תפס מעמד בכורה מהמאה ה14. עם כ-400 צורות גאומטריות שונות גודל היחידות כ-5 ס"מ ופחות. החומר עובר תהליך איטי. ואח"כ שלב החיתוך באמצעות פטיש כבד. צריכה להיות מיומנות גבוהה. ומלאכת החיבור של החלקים השונים היא בעזרת סקיצה. פאס היא בירת הזליג'ים.

מעליהם פנל של סטוקו, שהוא עבודת טיח מגולפת בטיח הרך. גם פנל זה נעשה בעבודת יד פשוטה אלמנט שחוזר על עצמו סביב כל הקירות בדוגמא אחת. מעליהם פס עץ מגולף.

 

  

 

טובה דרמר

אדריכלית פנים- בתי כנסת ,בתים ומשרדים

טל: 0505251792

כל הזכויות שמורות

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן