בית הכנסת בסוסיא: מקדש מעט אז והיום

סוסיא, הוא אתר בו נמצאו ממצאים המוכיחים כי במקום התקיימה עיר יהודית ברוב האלף הראשון לספירה [המאה ה-4 עד ראשית המאה ה-9]. לא מעט נכתב על האתר הארכיאולוגי החשוב הזה, אך במסגרת גליון 'מעט בית מקדש' נבקש להתמקד בבית הכנסת העתיק שהתגלה במקום.

הישוב בסוסיא נבנה בצורת פרסה, שפאתה הצפונית פונה צפונה- מתאר שהוכתב על ידי התנאים הטופוגרפיים של המקום. בעבר סברו שהשלב הקדום של הישוב הוא מן התקופה הרומית הקדומה. העדויות הארכיאולוגיות שהצטברו בשנים האחרונות מלמדות, כי בשטחו של האתר התקיימו לפחות שני בתי חווה בסוף ימי בית שני. בתי חוה אלה היוו את הגרעין הראשוני להתפתחותו של הישוב בתקופות הרומית והביזנטית. האתר בסוסיא היה חלק חשוב מהישוב היהודי בדרום יהודה בתקופות הרומית והביזאנטית [ד"ר שר-אבי].

בית הכנסת נחפר והתגלה על ידי שמריה גוטמן, זאב יבין ואהוד נצר במסגרת החפירה הארכאולוגית הראשונה שנעשתה על ידי ישראלים בתחומי יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים. יצויין כי בית כנסת זה הוא מהגדולים והמפוארים מבתי הכנסת שהתגלו בארץ.

בית הכנסת בנוי בדגם המוכר של חצר, אכסדרה, ואולם מרכזי. הוא שייך לקבוצת בתי הכנסת של דרום יהודה שנחשפו באשתמוע, ענים, ומעון בהיותו פתוח למזרח ונעדר עמודים.  בית הכנסת בסוסיא, הינו מבנה רוחב שמידותיו 10x 2 מ'. הוא נבנה בראש הגבעה המערבית וצופה על האיזור כולו. עובדה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הנזכרת בתוספתא במגילה לגבי בית הכנסת: "אין בונין אותן אלא בגבוה שבעיר שנאמר 'בראש הומיות תקרא'" [שם].

רצפתו של בית הכנסת מעוטרת בפסיפסים מרהיבים, ובהם כתובות עבריות וארמיות. בתוך אולם התפילה נמצאו חלקים של במת התפילה העשויה שיש (כיום מוצגת הבמה במוזיאון ישראל שבירושלים).

'מעט בית מקדש' שוחח עם מר נדב אברהמוב מנהל האתר הארכיאולוגי שסיפר כי בית הכנסת נחשף בשנת 1971: ידעו שיש פה מבנה ששימש את הציבור אך לא ידעו מה הוא בדיוק. בית הכנסת שימש כמקום המרכזי של היישוב, ולדבריו במקום גרו כ-3000 או 4000 אנשים.

 

1 2 3 4

התמונות באדיבות 
האתר הארכיאולוגי סוסיא'

 

בית הכנסת שימש רק כמקום תפילה?

לא רק, גם בית ספר, גם בית משפט, וכמובן ללימוד ותפילה. ישנם כתובות בארמית וגם בעברית על שרידי בית הכנסת אך אין בו כתובות ביוונית.

אגב, דבריו של אברהמוב נתמכים במחקרו של ד"ר שר אבי שטען גם כן כי מוסדות ציבור וארועים קהילתיים שונים היו קשורים לבית הכנסת, כגון בית ספר, הכנסת אורחים, דיונים, וכינוסים שונים. מכתובת שנתגלתה באכסדרת בית הכנסת עולה, שבמקום פעל כנראה גם בית דין. לשון הכתובת היא: "דכירן לטב מנחמה ישוע שהדה ומנחמה ש..." [זכורים לטוב הפרקליט..ישוע ה"עד" והפרקליט ש...].

האם בית הכנסת הזה יכול ללמד אותנו משהו על בתי כנסת שפעלו אז לעומת היום?

"ישנה נקודה חשובה ומרתקת מאד. בבית הכנסת ישנם פתחים בצד מזרח, כפי שהיה בבית המקדש. זהו פריט מידע חשוב שכן בתוספתא נאמר 'אין פותחין פתחי בית כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח'.

כלומר בית הכנסת בסוסיא ענה על דרישתה של התוספתא, ואין מדובר בדבר של מה בכך רוב בתי הכנסת הידועים לנו מהמאה השלישית והלאה נבנו כשהמתפללים לכיון מזרח והכניסה ממולה כלומר מכיוון המערב. בית הכנסת בסוסיא יוצא דופן מן הבחינה הזו.

גם ארון הקודש פונה לפי הממצאים שלנו לכיון צפון, ולפי זה האנשים התפללו לכיוון צפון, דבר שאינו מקובל היום כידוע".

הארכיאולוג חיים וויסמן מוסיף כי בתי הכנסת בדרום הר חברון בולטים בהיותם בנויים ללא עמודי תמיכה בגג. שברים של רעפי חרס שנמצאו באתרים מלמדים כי גג בתי הכנסת חופה ברעפים שהונחו על קורות עץ ולא היה מקומר כבתי הכנסת השומרוניים.

ללא עמודי התמיכה, קבע את רוחב המבנה אורכן של קורות הגג ועוביין, והקירות החיצוניים של המבנה נשאו בכל משקל הגג. מובן כי בשיטת בנייה זו רוחב המבנה היה מוגבל, וכדי להכיל את כל המתפללים היה על המתכנן להאריך את המבנה עד לקבלת החלל הדרוש. בנוסף, כדי לתמוך במשקלו הרב של הגג, עובו הדפנות באופן ניכר.

 

תבליטי מנורות ומקוואות

על פי ההלכה ישנו איסור לחקות את תבנית כלי המקדש: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה. ושל שבעה - לא יעשה, אפילו של שאר מיני מתכות" [ מנחות כח].

ויסמן מציין כי המוטיב המובהק ביותר בעיטור בתי כנסת הוא המנורה בעלת שבעת הקנים אשר מופיעה לרוב על פסיפסים, חקוקה על משקופים ועוד. מכאן שהותר השימוש במוטיבים של כלי המקדש בקישוט דו-ממדי ובחקיקה.

בבתי הכנסת בדרום הר חברון יש בניית מנורות מוחשיות תלת-ממדיות, מפוארות וגדולות, בתבנית המנורה במקדש והדבר מאפיין את בתי הכנסת הללו, ומענין לבדוק את הדבר לאור ההלכה. נדמה כי נעשה שימוש במנורות אלו להארת בית הכנסת.

בבית הכנסת שבסוסיא נמצאה מנורת שיש קטנה יותר - 80 ס"מ על 80 ס"מ.

נקודה מעניינת נוספת היא המקוואות. ד"ר שר אבי מציין כי למעלה משלושים מקוואות מוכרים כיום בתחומי סוסיא. הגדולים שבהם שימשו, כנראה, את כלל האוכלוסיה, והקטנים- משפחות בודדות.

המקוואות נבנו כנראה סביב המאות החמישית- שמינית לסה"נ, שכן הם משתלבים היטב במערך בתי המגורים, המתוארך לשלב זה. היחס בין מספר המקוואות בסוסיא למימדי האתר וגודל אוכלוסייתו הינו חריג. לא מוכרים אתרים מאותו זמן בארץ-ישראל, שבהם מספר המקוואות עולה על שלושה או ארבעה.

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן