בית הכנסת מיוחד לאנשים מיוחדים: טף לטף

כבר ממבט חטוף ניתן היה לראות שמדובר בהכנסת ספר תורה 'לא רגילה'. חופת ספר התורה הוקפה בנערים בעלי מוגבלויות 'ילדים מיוחדים' - כפי שהם נקראים היום - חלקם נשענים על קביהם או ישובים על כיסאות הגלגלים שלהם, כשהם צועדים אחרי הספר הקדוש. עשרות בחורי הישיבה שסייעו להם, רקדו אתם ולפניהם, ועיניהם הבורקות של 'הילדים המיוחדים' הללו - השמחים בשמחתה של תורה, יכלו לרגש גם את הלב הציני ביותר. התהלוכה הבלתי שגרתית הזו, התנהלה לאיטה אל מבנה חדש שנחנך זה עתה בעיר מודיעין עילית, בית הספר של 'טף לטף' – המוסד החרדי הגדול ביותר לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים.

'טף לטף' הינו מוסד המאכלס בתוכו ילדים ונערים מטווח רחב של פגיעות. משיתוק מוחין, דאון ופיגור ועד לאוטיזם מחלות ספינה-ביפידה, ותסמונות רט. המספרים של המוסד, מפתיעים, בטח כשמדובר בבית הפועל בעיר חרדית: למעלה 1000 ילדים מטופלים בשלשת בנייני המוסד, 14 אלף טיפולים מתקיימים בו מידי שנה, והצוות המקצועי כולל 22 קלינאיות, 10 פיזיוטרפיסטיות, 13 מרפאות בעיסוק, רופאה אחראית, ופסיכולוגית. את המקום הקימה הרבנית תרצה שרייבר לפני 20 שנה בשיתוף בעלה הרב דוד ז"ל שהיה מיזמי העיר מודיעין עילית.

עם הקמת העיר הגיעו בני הזוג להכרה כי לעיר מודרנית, גם חרדית, דרוש מוסד לילדים. "בדיוק כמו שיש מקווה ובית כנסת, כך צריך גם מוסד לילדים מיוחדים", אומרת שרייבר, והם הקימו את הבית הראשון בדירה ששכרו. עשרה ילדים מיוחדים היוו את המחזור הראשון, חלפו 20 שנים, ו'טף לטף' הינו המוסד השלישי מסוגו בגדלו בישראל.

"זמן קצר לפני שנפטר ביקש ממני בעלי דבר אחד", נזכרת שרייבר, "לשלם תמיד את המשכורות בזמן, ולדאוג לכך שהרמה המקצועית של אנשי הצוות תהיה הגבוהה ביותר". עם השנים צמחו הגנים ומעונות היום במהירות, הילדים הגיעו לגיל בית ספר, ובנין מרשים הכולל את הציוד המודרני ביותר הוקם בעיר. "העיר מודיעין השכנה יפהפיה, משופעת באגמים, פארקים וכרי דשא, אבל מוסד כמפואר כזה כמו אצלינו - אין להם", מתגאה ראש העיר יעקב גוטרמן. הבניין החדש כולל מטבח לימודי ראשון מסוגו לנערים ולנערות, פינות משחק וטיפול, חדרי כביסה, עבודות אריזה ועשרות פונקציות טיפוליות. אז גם הוחלט על הקמת בית הכנסת.

מה הניע אתכם להקים את בית הכנסת?

"מטרת  העל שלי היא הענקת כישורי חיים לילדים. אם יש לי מטבח שבו הילדים לומדים להכין חביתה, וחדר כביסה בו הן לומדות לנקות את בגדיהן, אני צריכה גם בית כנסת בו הילד ילמד מה זה ספר תורה, ארון קודש, ואפילו ידע מה זה להרים ולהוריד את המושב המתקפל שבספסל בית הכנסת הקלאסי ולהתיישב עליו".

גם ריבה מוסקל מנכ"ל קרן שלם וצוותה מהשלטון המקומי שנכחו בחנוכת הבית לא יכלו להסתיר את התפעלותם: "בתחילה לא הבנו מה הצורך בבית כנסת, בשביל מה? היום אנחנו אומרות: כל מוסד מן הסוג הזה חייב בית כנסת, הוא מהווה חלק אינטגרלי מהסוציאליזציה של הקהילה, זה מקום הומה מרכזי בחיי הילד בו הוא, וגם הוריו, לומדים להתמודד עם מבוכה, עם חוסר כלים". הילד המיוחד, מסבירים מנהלי המקום, לא תמיד יודע איך להתנהג בבית כנסת, איך לכבד אתר קדוש מן הסוג הזה, בית הכנסת של טף לטף, מאפשר סביבה לימודית חוויתית ורוחנית בטוחה.

בוכה יחד אתם

פעילות פילנתרופית וארגוני סיוע אינם תופעה זרה למגזר שהמציא את יד שרה ואת הרב פירר, ובכל זאת הטיפול בילד המיוחד אינו דבר מובן מאליו: "אפשר להגיד שהציבור החרדי עבר שינוי ביחס שלו לילד השונה, אם בעבר הכרנו תופעה של השתקה או הסוואה של ילד מן הסוג הזה היום ההתייחסות היא אחרת, גלויה ובריאה יותר", אומרת מוסקל. ועם ההכרה מגיעה גם העזרה: "המגזר השלישי מאד חזק פה, הרצון של נערות צעירות להתנדב ולסייע יוצא דופן", אומר שמואל וינגלס מן הביטוח הלאומי.

"אני מרגיש שהציבור החרדי, למד והבין שהילד המיוחד נותן אושר למשפחה, הוא נותן תחושה של נתינה, אומר הרב דוד פיילר, 'הרבי' של הילדים, "אם בעבר אנשים חששו ממקרים של תורשה וגנטיקה – חששות בהם אני נתקל גם היום לצערי – היום הם מבינים יותר את החיים". הרב פיילר מספר כי לא פעם הוא נשאל האם הוא לא מתקשה או אפילו 'נגעל' לעבוד עם ילדים מיוחדים והוא משיב כי הוא חש שאלו הבנים שלו, נשמות, "הסטייפלער היה קם לכאלו אנשים", הוא מציין.

ובכל זאת, הרבנית שרייבר, העיסוק במקרים כל כך קשים אפשרי לאורך זמן?

"הרבה מאד הורים שיושבים במשרד פה פורצים בבכי. התגובה שלי לכך היא פשוטה: אני בוכה ביחד אתם. אני כואבת את כאבם עד לשד עצמותי, אבל לצד זה אני מנסה לעשות את כל שביכולתי במישור המקצועי: אני מביאה לכאן את אנשי המקצוע הטובים ביותר, וזוכרת שהיכן שניתן לעזור – נעזור. אנחנו אנשים מאמינים, ומשוכנעים שה' נותן כח לעזור, זה נותן לי סיבה לחיים".

תפילין מפלסטיק

'הרבי' של הילדים, מספר על טקסי בר המצווה שהוא עורך במקום ואומר כי לא מדובר באירוע מובן מאליו: "במשך שנים הורים גילו אמבווילנטיות רבה לטקס בר המצווה של בנם. ניסו להימנע ממנו בכל כוחם, הם בפשטות התביישו לערוך אירוע כזה לילדם המיוחד. אני אמרתי להם אדרבה, זה נותן לא רק כח רב לילד עצמו, אלא גם לכם ולאחים ולאחיות שלו". בבר המצווה של הרב פיילר, ישנה 'עזרת נשים', זריקת סוכריות כנהוג, והנחת תפילין. לפעמים כשצריך, גם מכין הרב תפילין דמה מפלסטיק וחוטים. הילד אין צורך לומר, מתרגש מהאירוע עד לב השמים. ההורים, מספר פיילר, מגיעים אחר כך בדמעות ומודים.

"הילדים שלנו, לא חייבים בפשטות במצוות, הם גם לא נדרשים להגיע לבית הכנסת, אבל אני מאמין בחשיבות העצומה שהמקום מעניק להם", אומר הרב פיילר. "הילדים מנשקים את ארון הקודש, וחשים את החוויה ואת החיבור לעם, ללאום היהודי. גם אם לא מבינים בדיוק מה היא עבודת ה', הם מרגישים בוודאי חלק מהקולקטיב היהודי, הם מרגישים שהם 'כמו אבא'".

בית כנסת לפגועי נפש וגוף, אינו דומה לשטיבלך המקומי אליו הורגלנו. האוכלוסיה המיועדת למלא את המניין נושאת אתה מן הסתם מטען רגשי, ולעתים גם רוחני שלא הולם בהכרח פעילות של בית כנסת רגיל.

האם יש היענות מצד המשתקמים?

"אני מרגיש ומאמין שמדובר בנשמות מיוחדות, והם כמוני בדיוק יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, גם אם הילד לא בדיוק מתפלל או מקיים את הטקסים וההלכות בצורתם הפורמלית, השהות במקום נותנת להם תחושה והכרה שהם 'גדולים', שהם 'גברים' כמו אבותיהם ואחיהם.

מה  היית ממליץ לבתי הכנסת בהקשר של אנשים בעלי מוגבלויות?

''אנחנו מוכרחים לקבל את הילדים הללו כילדים רגילים. אני לא אוהב שמדברים עם הילד ב'דיבור תינוקי'", הוא אומר בתוקף, "הוא צריך לקבל סידור, חומש, לחוות תחושה של ילד רגיל לכל דבר. ככל שנתייחס אליהם רגיל הם השתלבו יותר בחברה". בסופו של יום אומר פיילר, ההתנהגות הזו לא רק תועיל לילד, היא תועיל גם לחברה שתלמד כיצד יש להתייחס ולכבד את השונה.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן