להכפיל את איצקוביץ

כשגבאי בית הכנסת העמוס בעולם החליט להכפיל את שטח בית הכנסת, אנשים חשבו שהוא מדמיין, שהוא הוזה, אבל כעבור שלש שנים, נבנו בבית הכנסת איצקוביץ שבעה חדרי תפילה תת קרקעיים, מפוארים, כשבמשך הבנייה כולה, לא חדל בית הכנסת הגדול למעלה להמשיך לפעול

כשהגבאי המיתולוגי של בית הכנסת 'איצקוביץ' שבבני ברק – הבית הכנסת העמוס בעולם, החליט כי הוא רוצה לבנות קומה נוספת מתחת לאדמה, בעוד השטיבל הגדול ממשיך לפעול כרגיל, חשבו אנשים שהוא מדומיין, זאת בלשון המעטה.

"אנשים חשבו שאני חולם, שצריך לאשפז אותי", נזכר היום שיינין, ארבע שנים אחרי שהחלום הגדול שלו החל לקרום עור וגידים. "הקרובים אלי ביותר אמרו לי – תעזוב את זה, זה לא לעניין, אתה לא נורמלי". לחילופין הם הציעו לו לנתב את האנרגיות שלו לשיפור חזית בית הכנסת.

אבל שיינין, כמו שיינין רק התגבש יותר סביב החלטתו, וכעבור שלש שנים, נוספו באיצקוביץ שבעה חדרי תפילה מפוארים תת קרקעיים, בעלות של למעלה מעשרה מיליון שקלים, כאשר בכל משך הבנייה, לא חדל השטיבל החשוב והעמוס ביותר בעולם מלתפקד ולו רגע אחד.

בשיחה עם 'מעט בית מקדש', מספר הגבאי על הדרך הארוכה והפתלתלה שעבר, אך קודם לכן אנו מבקשים לברר, מה מניע אדם להשקיע עשרים שעות מיומו, וליזום מפעל ענק של בנייה שנטל נתח מרכזי מחייו.

"הקדוש ברוך הוא הוא יחיד ומיוחד, אבל בעולם הזה לכל אחד יש את הכישרון שלו, ואני שמתי את הדמים  שלי [תרתי משמע], על הבנייה הזו. אין פה בבנין הזה שום ביזנס, רק תפילה וחדרי תפילה שמלאים כל הזמן".

 

ובכל זאת מה מניע אותך?

"שני גורמים מרכזיים. ראשית, אדם לא נותר בעולם לעולמים. כולנו נלך בסופו של יום. אחרי לכתי, אינני יודע מה יקרה לאיצקוביץ, למפעל חיי. האם מי שיבא אחרי יבנה במקום חניה? מקווה? מה שהוא יעשה יהיה על הדם שלי. אני בשלב ההוא כבר לא אוכל לעשות כלום... הבנתי שאם אני רוצה שהמקום מתחת לאדמה ישמש לתפילה בלבד.

שנית, יש דבר נוסף שמניע אותי והוא העולם הבא. זו מניה שלא נגמרת. אנשים שהיו טעונים בכסף כאן בעולם עזבו אותו בלי שלקחו אתם פרוטה. כלום לא נשאר אתם. כאן, כל קדיש, כל 'אמן יהא שמיה רבה' נזקף אלי ויש לי חלק בזה. אף אחד לא יקח לי את זה לנצח נצחים.

 

תרומת הסידורים

לפני כ-20 שנים רכש בית הכנסת איצקוביץ את חלק המגרש הסמוך לו. בית הכנסת נבנה חלקים חלקים כדי שמנייני התפילה האינסופיים המתקיימים בבית הכנסת לא יפסקו. הרוח החיה בבנייה היו הרב מרדכי סוקולובסקי זצ"ל והרב אהרן נחום מילצקי זצ"ל. אליהם נלווה בחור צעיר, הלא הוא מידעינו הגבאי יצחק שיינין.

בבית הכנסת נבנו חדרים נוספים, ונבנתה עוד קומה בה מוקם בית המדרש הגדול והמפואר, ובו גם מתקייים שיעורים לאורך כל היממה.

כבר בבנייה אז, ביקש הצעיר הנמרץ כי ריצפת בית הכנסת החדשה תהיה עמידה דיה כדי לשמש כתיקרה לשטח נוסף שיבנה מתחת לאדמה. אז נשמע הדבר כחלום מופרך אך שיינין התעקש, ועלות הריצפה והקונסטרוקציה התייקרה ב-60 אלף דולרים.

בינתיים חלפו השנים, שיינין הפך לגבאי ראשי וחלום בית הכנסת מתחת לפני האדמה לא הרפה ממנו: "בכל שנה בתפילת ימים נוראים, היינו מקיימים מנין של יוצאי ישיבת אור אלחנן [שראש הישיבה הנערץ שלה הרב משה מרדכי חדש זצ"ל נפטר השבוע], ובתפילתי הייתי מעתיר: "רק שאוכל לבנות את בית הכנסת למטה".

באחד הימים מוצא הגבאי סידורים חדשים שנתרמו לבית הכנסת. באופן מיידי הוא פינה את הסידורים, ולא השאיר אותם בבית הכנסת. מדוע? "למקום הזה יש כללים, לא כל אדם יכול לשים כאן את מה שהוא רוצה ללא תיאום. זה לא מיזבלה", אומר הגבאי. לא חולפת תקופה ארוכה והתורם נקלע שוב לבית הכנסת וחיפש את הסידורים. הוא כמובן לא מצא אותם, והדבר הציק לו: לאן נעלמו הסידורים אותם תרם מכל ליבו?

 

בובקטים

בתוך חיפושיו נתקל האיש באחד מאוספי הצדקה במקום, שאמר לו גלויות: הגבאי לקח את הסידורים. האיש ניסה למצא את שיינין וכעבור זמן נפגשו השנים. "הוא היה חכם, הוא לא בא בתביעות וצעקות, מאחר שאז לא הייתי כלל עונה לו. הוא דיבר בצורה יפה והשיחה שזרמה בינינו המשיכה במשרדי, ונסובה על כל ענייני בית הכנסת", נזכר היום שיינין.

לשאלתו ענה הגבאי כי הוא זקוק למאה סידורים בנוסח עדות המזרח, ונקב במספר 100. האיש הופתע מהכמות אך תרם בשמחה סידורים מכורכים ורק שאל שאלה אחת: מה עוד אתה צריך? הגבאי ענה לאיש טוב הלב כי הוא חולם לבנות את בית הכנסת למטה, מאחר שהמקום כבר צר מהכיל את עשרות אלפי המתפללים הפוקדים את המקום מידי יום.

אם חשב הגבאי כי האיש יצחק בכל פה, הוא הופתע לשמוע כי הוא מבקש לחשוב על כך, וכעבור תקופה לא ארוכה הגיע ובפיו בקשה: התחל להניע את התהליך. ומה עם כסף? בינתיים ימומן על ידו. אל המקום הובא אדריכל מפורסם בשם ליאון אושקי שהחל לבדוק את תכניות הבניין.  אל האדריכל הצטרף קונסטרוקטור, והמסקנה של אנשי המקצוע היתה חד משמעית: יש לבנות 'דיפונים' מסביב לבניין. מה זה בדיוק? הנה הסבר על רגל אחת: כאשר חופרים באדמה משטח מצומצם המוקף בבניינים ובכבישים, עלולים אלו לקרוס פנימה, שכן האדמה שהחזיקה אותם עד כה, סולקה. לשם כך יש ליצור קירות ביטון בטכניקה מיוחדת, אך גם מאד יקרה ומורכבת.

העובדה שבית הכנסת נמצא בשטח אורבני כה צפוף, אילצה את הפועלים לעבוד עם טרקטורונים קטנים [בובקטים]. הם הוציאו אדמה ללא הרף במטרה לייצר 240 עמודים לצורך בניית קיר הביטון. אליהם גם נוספו ברזלי ענק כאשר הכל מתנהל בצל שני אלמנטים מרכזיים שצריך לזכור: א. בית הכנסת  מוקף בחנויות ובניינים. ב. התפילה לא חדלה ולו לשעה קלה. אגב, למתפללים אמר שיינין כי הוא בודק את החזית, הוא חשש שהם 'יאשפזו' אותו כשישמעו את תכניותיו הגרנדיוזיות.

 

 

IMG-20160811-WA0003 IMG-20160811-WA0004 IMG-20160811-WA0005 IMG-20160811-WA0006 IMG-20160811-WA0007 IMG-20160811-WA0008

 

 

בורות בעומק 11 מטרים

בינתיים נחשפים עמודי הענק של הבניין, ונחפרים בורות לצורך ראשי קלונס. הבורות צריך לומר מפחידים: קוטרם 40 ס"מ, ועומקם 11 מטרים ["אדם שנופל, מת במקום ואין גם אפשרות לחלץ אותו..."]. שיינין הבין במהירות שעליו לבטח את עצמו. אדם שיפול לבור, או שיפצע בכלל מהבנייה עלול לתבוע אותו. חברה העוסקת ב'הסדרי תנועה זמנים' הגיעה למקום, בדקה את אופי הבנייה והציעה תכנית אתה הלך הגבאי למשטרה שאישרה אותה.

פתחי הבורות מכוסים במשטחי עץ, הבובקטים פועלים ללא הרף, והתפילה בת 20 אלף המתפללים ממשיכה למעלה. בשלב הזה נתקל הגבאי בבעייה נוספת. אנשים החלו לחשוש כי בית הכנסת עומד בפני קריסה, אך הפחד הזה חלף. בעייה חמורה יותר היתה שאלת התשתיות. בית הכנסת כאמור נחפר מכל צדדיו, נותר 'תלוי על עמודים' והתשתיות כולם נותקו ממנו. איך ממשיכים להפעיל את בית הכנסת הגדול והעמוס בעולם ללא חשמל, ביוב, טלפון, מים? באיצקוביץ מסתבר לא מתייאשים. התשתיות כולם ניתלו באוויר... לביוב נעשתה הסבה לזרימה מן הצד. "בכל מהלך העבודה", מדגיש שיינין, "נעזרתי מאד בראש העירייה לשעבר יעקב אשר, וראש מחלקת הנדסה [כיום ראש העיר] חנוך זייבלד. כל אגפי העירייה סייעו ללא יוצא מן הכלל".

כעבור שלש שנות עבודה ושיתוף פעולה עם חברת 'איזטופ' שבדקה את תקינות העמודים את עומקם המדוייק באמצעות טכניקות מתקדמות ביותר, הגיע שלב הזיפות והאיטום, והעבודה על הריצפה – הקרקעית. מסתבר כי קיים חשש לתנודות תת קרקעיות, וזו עלולה להיבקע. מה עושים? גם לכך נמצא פיתרון בדמות קלקרים. מתחת לריצפה מניחים לוחות קלקר בגובה 30 ס"מ, כך שגם כאשר ישנם תזוזות תת קרקעיות, הקלקרים בלבד נשברים ולא הריצפה.

 

גרניט פורצלן

הבניה כולה עלתה הון רב. האיש שנתן את הסכום הראשוני – כזכור תורם הסידורים – הפך למנהל הבנייה בהתנדבות "העבודה שלו היתה שווה מיליון שקל לפחות", אומר הגבאי, אך למרות תרומותיו הרבות העדיף להישאר בעילום שם. הגבאי גייס תורמים נוספים אולם בשלב מסויים אזל הכסף והעלויות חרגו מעבר לכל הציפיות.

באסיפה דחופה שכונסה, הציע שיינין לקבוצת התורמים שלש אופציות: א. הבנייה נעצרת לחלוטין. ב. הבנייה מסתיימת בצורה חובבנית. ג. משקיעים עוד כסף וחותרים לגימור מושלם ככל האפשר. התורמים בחרו באפשרות השלישית, והפרוייקט נמשך כאשר מושקעים בו החומרים הטובים והיקרים ביותר, כמו ריצפת גרניט פורצלן, תקרה שונה לכל חדר תפילה, חיישנים בטיחותיים, מדרגות יקרות ערך כאשר כל מדרה מגיעה לסך של 2000 שקלים, "אין בכל העולם באחריות, בית כנסת עם רמת בנייה כזו", מעיד הגבאי שדבריו מגובים מביקור שערכו חברה הבנייה שבנתה את מלון רודולף אסטוריה.

כיום מכילה הקומה למטה שבעה חדרי תפילה מפוארים, ארונות קודש יפהפהיים, שירותים, מחסן עבודה, פינה לנטילת ידיים, פרוזדורים. בסך הכל מכיל בית הכנסת שלש קומות: בית מדרש גדול בקומה השלישית עם עזרת  נשים, ששה חדרי תפילה בקומה האמצעית, ושבעה חדרי תפילה בקומה התחתונה. "אנשים אוהבים להתפלל למטה, הם מרגישים מנותקים מהעולם וקרובים לקב"ה, הם חשים כי הם יכולים להתייחד עם רבון העולמים", אומר יצחק שיינין.

האם אתה חושב שהבנייה הגדילה את כמות המתפללים?

"בוודאי, יש היום למעלה מ-20000 מתפללים מידי יום, בעבר בית הכנסת לא יכל להחיל אותם, אנשים לא מבינים איפה הם נכנסו עד היום"?

 

 

IMG-20160811-WA0008 IMG-20160811-WA0009 IMG-20160811-WA0010 IMG-20160811-WA0011 IMG-20160811-WA0012 IMG-20160811-WA0013

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן