מסע בעקבות יהדות סלובקיה

שני מאורעות חשובים אירעו בדיוק בשבוע בו עולה לשידור סרטו של הבמאי והמגיש שלומי גולדברג על הקהילה היהודית העתיקה של סלובקיה: הניצול האחרון של טרבלינקה שמאול וילנברג הובא למנוחות, וזקן האדמו"רים – האדמו"ר מערלוי, צאצא ישיר של החת"ם סופר נפטר בירושלים.

"הסרט שלי הוא על תרבותה של יהדות סלובקיה שאיננה עוד. הקהילה היהודית בסלובקיה גורשה ברובה לטרבלינקה והושמדה שם, ובעיר הבירה טרנסילבניה מצוי ושמור עד היום קברו של אבי האורטודוקסיה החתם סופר - שהאדמו"ר מערלוי - רבי יוחנן סופר שהלך השבוע לעולמו הוא צאצא ישיר שלו", אומר גולדברג.

זהו סרטו השני של שלומי גולדברג, מגיש התכנית 'שאלת רב' ו'הבית היהודי' [שום קשר לבנט] בערוץ הראשון. כמו בסרט הראשון 'שיר שחלמתי', שעקב אחרי קהילות שכוחות אל בצ'כיה, התחקה כעת גולדברג אחרי קהילות מן הסוג הזה בסלובקיה. "אני מחפש דווקא את הקהילות והעיירות הקטנות". אלא ש'קטנות' הוא מושג יחסי. בסלובקיה למשל התגוררו קודם השואה לא פחות מ-150 אלף יהודים, היום יש שם 3000 בלבד, ו"גם הם סובלים מהתבוללות וחיי קהילה דלים", אומר גולדברג.

בסרט שנקרא "רפסודיה בת אלף שנים" ומשודר בערוץ הראשון, עוקב הבמאי אחר סלובקיה היפה, על נופיה ואתריה, כשבמקביל הוא מחלץ ממנה את הרגעים בהם היא משיקה לנקודה היהודית. ביעף חולפים מול הצופה אגמים, הרים, טירות, מצודות לאלפים [המהווים אתרים אטרקטיביים לצילומי סרטי אימה וימי ביניים אמריקניים], אדריכלות ואמנות, כשהעולם הישן מתמזג בחדש, רק שאז "אתה מגלה פתאם לצד המצודה האדירה מצבות עם כתובות בעברית", נזכר גולדברג, "עוברים שם אלפי תיירים מידי יום ואף אחד לא שם לב שפה חיו יהודים לפני 1000 שנים והאתר ההרוס שימש כבית עלמין יהודי בעבר".

הדילמה היהודית

נקודות ההשקה הללו מלווים את הסרט, ומעוררים בלב המתבונן תהיות בלתי פוסקות. בסלובקיה קיימים היום 120 בתי כנסת. מספר עצום, אלא שכמעט כולם הפכו למבני עירייה כמו בית קולנוע, מוזיאון, אתרי פולקלור: "אתה עובר עיירה אחרי עיירה, רואה בתי כנסת מדהימים, עם 2000 מקומות יפהפהיים, כאלו שהיינו שמחים אם היו לנו, ואין שם פשוט כלום".

גולדברג מודה שבראשו לא חדלה מלנקר השאלה: האם לשתף פעולה עם הרשויות המקומיות, ובכך לשמר בחסותם איכשהוא את בית הכנסת, או לשמור את המקום חלוט ואטום ובכך לדון אותו לשכחה ועיזבון? כשהגיעו לעיירה הקטנה ז'ילינה שאיכלסה בעבר אלפי יהודים גילו שני בתי כנסת ויהודי אחד – פבל פרנקל. בית הכנסת הקטן נשמר על ידי נשיא הקהילה פרנקל שהוא גם מטבע הדברים החבר היחיד בה, ובית הכנסת הגדול הפך עם השנים לבית קולנוע, שהספיק להיסגר: "עמדתי בתוך בית הכנסת, שנראה היה כמו האנגר או מועדון לילה, הקירות סביבי מכוסים בגרפיטי, הקול שלי חוזר בהד מהקירות העירומים וניסיתי לדמיין שזה היה 'בית הכנסת הגדול' של ז'ילינה".

אבל לא רק רגעים של עצב היו במסע המצולם. בעיר הבירה טרנסילבניה, שם מרוכזים רוב היהודים שנותרו במדינה נערך בבית הכנסת הגדול טקס להיסטוריה של יהודי המדינה. שגרירים ממדינות שונות, ואורחים מכל העולם הופיעו, וראש העיר ביקש במפגיע משלומי לעלות לבמה ולומר קדיש. "אמרתי קדיש במנגינה של ימים נוראים", מספר גולדברג, שגם שר אל 'אלי אלי שלא יגמר לעולם' של חנה סנש. "לא יכולתי שלא לראות בעיני רוחי את שנות ה-30 בהם בית הכנסת מלא מפה לפה ביום הכפורים, אנשים עומדים בחוץ כי אין מקומות לשבת, והחזן מרעים בקולו".

אבא של הרב לאו נפרד

מעיר הבירה טרנסליבניה המשיכה המצלמה של גולדברג לעיר פרשוב. שם הם  פוגשים ביהודייה קשישה שפותחת עבורם את ארון הקודש ומצביעה על ספר תורה בו 'אסור לגעת, הוא קדוש'. ספר תורה הזה הגיע אחרי השואה מארה"ב, מתנה מהאדמו"ר מבעלז.

בעיר הזו מתברר, כיהן כרב לא אחר מאשר הרב משה חים לאו, אביו של הרב לאו 'שלנו'. פרשוב היא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה והא איכלסה בזמנו 3000 יהודים. סלובקיה היה ספוגה בשנאת יהודים. כל סלובקי שהסגיר יהודי קיבל 5000 מרק לראש.

עם תחילת המלחמה מיהרו הסלובקים לגרש את הרב לאו בחזרה לפולין, לפיוטרקוב שם הפך לרב הקהילה. ביום ג' בחשוון 1942 הועבר הרב עם בני קהילתו – אלו של פוטרקוב, ואלו שגורשו אתו מפרשוב אל טרבלינקה. גולדברג מתאר בסרט את נאומו האחרון של הרב לבני הקהילה שהתאספו סביבו כצאן: "היום אנחנו מקדשים את שם ה' ברבים, בכך אנחנו נפרדים מהעולם הזה", אמר הרב, שבנו ונכדו כיהנו לימים כרבנים הראשיים לישראל.

מה המסקנה הישראלית שלך מהסיור?

"יש חשיבות שאנחנו כישראלים, נגיע למקומות הללו, נבקר בעיירות הנידחות ביותר שחרבו, כדי שנוכל לראות את הפאר  שהיה ואבד. כמעט בכל עיירה, כ-30 אחוזים מאוכלוסייתה היו יהודים. בכל מקום אתה רואה בית כנסת, בית עלמין, רובע יהודי. הם היו חלק חשוב מאירופה והכל נגדע באחת".

גולדברג מתרגש כשהוא נזכר בביקור בעיירה עם השם המאתגר קושיצ'ה. יהודייה, חברת הקהילה פתחה עבורו את בית הכנסת וספרה כי המקום נפתח פעמים בשנה. "התמונה שלה יושבת בבית הכנסת היא דיוקן של 'היהודי הבודד' שנותר שריד ליהדות מפוארת", הוא קובע.

בשידור הסרט, רואה שלומי גולדברג - מנהל מחלקת מורשת בערוץ הראשון - חשיבות עליונה. "מלבד העובדה שאני דור שני לניצולי שואה ועיתונאי חובש כיפה, אני רואה בזה שליחות. אם ילד יהודי אחד, יראה את המציבה של החתם סופר שנותרה, ויזכור את השם הזה – דיינו". בערוץ 2 הוא מסביר, מחפשים רייטינג, וסרטים על יהדות אירופה לא 'יתפסו' שם. "אבל עוד 30 שנה, כשהילדים שלנו יחפשו בארכיון, הם ימצאו אצלינו את התיעודים על יהדות אירופה שאבדה. בערוץ 2 הם ימצאו את האח הגדול". 

 

תגובות   

0 #1 מדהים לשמוע על יהדות סלובקיה שאנו לא מודעים אליה.מרדכי בן דב 2016-03-15 11:42
מדהים
ציטוט | דווח למנהל

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן