תהלים

תהלים

אחד מספרי התנ"ך, שחיבורו מיוחס לדוד המלך. הספר נעשה מן הנפוצים ביותר בעם ישראל, ומזמוריו השונים שולבו בסדר התפילה ונעשו "נכס צאן ברזל" של התחנונים והודאות בשעת אבל ובשעת שמחה, כלי ביטוי של האדם כלפי אלקיו.

הספר פותח את סדרת ספרי ה"כתובים" שבמקרא, ומורכב מ- 150 (ק"נ) מזמורים, כלומר - תפילות המובעות בצורה שירית ובנוסח קבוע ועומד. אלה נחלקים לחמש קבוצות עיקריות (א-מא; מב-עב; עג-פט; צ-קו; קז-קנ). לק מן המזמורים בנויים בשיטת האקרוסטיכון. שם הספר מבטא את תוכנו - שירי תהילה ושבח לה.'

בנוסף לדוד המלך, יוחס חיבורו של הספר גם לאנשים נוספים, וביניהם משה, אדם הראשון, אברהם, מלכי צדק ועוד. הכותרות השונות, הבאות בראשי הפרקים, מרמזות אף הן על האנשים שהשתתפו בחיבור המזמורים: "מזמור לאסף", "להימן האזרחי", "תפילה למשה" וכיוצא בזה.

במזמורים רבים באים בראש הפרק סימנים, המציינים את סוג המזמור, הקצב או הכלי, שבו יש לנגנם: "למנצח על השמינית", "משכיל", "מכתם", "שיגיון" ועוד. התיבה "לה" מופיעה במזמורים רבים, אך עד היום לא הובררה משמעותה המדויקת. יש הנוטים לפרש אותה כציון למונח מוסיקלי, המורה על הרמת הקול או על הפסקה בנגינה; ואחרים נוטלים לפרשה במשמעות של "לעולם ועד".

במקורות חז"ל מצוי מדרש אגדה, המונה בספר רק 147 מזמורים, כנגד שנותיו של יעקב אבינו. ראה אפוא, שכמה מן המזמורים נתפצלו בתקופות מאוחרות יותר, וכך נתקבל המספר הסופי.

עדויות על התהוות הספר מצויות במקורות קדומים ביותר, שחלקם מימי בית שני. בן סירא מאריך בשירו "שבח אבות העולם" בסיפור שבחו של דוד המלך ואומר: "בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון בדבר כבוד, בכל לבו אוהב עושהו, ובכל יום היללו תמיד, נגינות שיר לפני מזבח, וקול מזמור בנבלים תיקן, נתן לחגים הדר, ויתקן מועדים שנה בשנה, בהללו את שם קודשו, לפני בוקר ירון משפט".

בתקופת המקרא היוו מזמורי התהלים את עיקר התפילה. בימי הבית השני טבעו חז"ל מטבע של תפילות וברכות, ומזמורי התהלים שימשו בעיר בבית המקדש. עם חורבנו שבו ונשתלבו המזמורים בסדר התפילה של היחיד, ובימינו מצויים רוב המזמורים בסידור התפילה.

בקהילות ישראל רבות נהגו לקרוא מדי יום מספר פרקי תהלים. הספר חולק אפוא לשבע חלקים, ובסוף השבוע הושלמה קריאתו. במקומות אחרים חילקו את הספר לשלושים חלקים, ובסוף כל חודש סיימו את אמירתו.

כמו טעמי הספרים משלי ואיוב, שונים טעמי הנגינה של ספר תהלים בנגינתם מהטעמים הרגילים של ספרי הנביאים, והם מכונים "טעמי אמ"ת" (ראשי תיבות: א'יוב, מ'שלי, ת'הלים).

גדולתו של ספר תהלים בכך, שאין הוא מיועד רק לתלמידי חכמים, אלא נעשה, בשל פשטותו, ספר הכיס ליהודי העממי. ואכן, קיים בהלכה סדר עדיפויות בלימודי הקודש, והבסיס הוא ספר תהלים. מצויים בו כל סוגי שירי התחינה, הקינות, ההלל וההודאה, וכולם סובבים סביב ריבון העולמים. אמנם מובאות טענות קשות על קשיי האומה והפרט שבה, אך בסיום הפרק שוב מודגשת אמונת המתפלל בישועת ה' ובברכתו: "קראתי בכל לב ענני ה'!"...

"חצות לילה אקום להודות לך" (תהלים קיט סב).

כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד כנגד חלונו, וכיון שהגיעה שעת חצות - היתה מנשבת רוח צפונית ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. אמר רבי יצחק בר אדא: "מנין? שנאמר: "עורה כבודי, עורה הנבל וכינור, אעירה שחר" (תהלים נז ט) (ברכות ג)

חסידי צ'רניבלי מספרים, כי מנהג היה בבית הרבי שלהם לעבור בשבת קודש על כל ספר תהלים. על כך אמר החסיד מקוצק, כי חס ושלום לומר את ספר תהלים כולו בפעם אח. שהרי דוד המלך טרח כל ימיו - שבעים שנה כמעט - לחבר את ספר תהלים, ואיך זה אנו אומרים את הספר כלו בשהי-פהי?! הלואי שנוכל להגיד בשבת אחת שנים-שלושה מזמורים כדבעי.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן