קריאת שמע

קריאת שמע

כינוי לשלוש פרשיות בתורה, שחייב כל איש מישראל לקרוא בשחרית ובערבית לפני תפילת "שמונה עשרה" וכן לפני השינה: "שמע ישראל" (דברים ו ד-ט); "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא יג-כא); "ויאמר ה'" (במדבר טו לז-מא). מקור השם במלה, הפותחת את הפרשה הראשונה ("שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד").

בעלי הלכה חייבו לקרוא את "קריאת שמע" בדקדוק גדול ומתוך סידור מדויק היטב. הקורא צריך להשמיע לאוזניו מה שהוא מוציא מפיו, ואין לרמוז בעינים, לקרוץ או להראות באצבע בשעה זו: "הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה" (אבות ב יג). זמני הקריאות בשחרית ובערבית מפורשים במשנה: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף האשמורה הראשונה... מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן..."

בפרשת "שמע ישראל" יש קידוש שמו של הא-ל, מסירות נפש, אהבה, דבקות וקבלת עול מלכות שמים; פרשת "והיה אם שמוע תשמעו" מבטאת האמונה במערכת שכר ועונש; ופרשת "ויאמר ה'" עוסקת בזכר יציאת מצרים. בעלי הקבלה, שמנו את כל האותיות שבתפילה וחיפשו בהן סודות, מצאו ששלוש הפרשיות מכילות רמ"ה תיבות, ובצירוף המלים הפותחות את הקריאה: "א-ל מלך נאמן", מגיע אפוא סכומן לרמ"ח תיבות - כנגד רמ"ח האברים שבגוף האדם וכמניין מצוות "עשה". אבודרהם דרש את "שמע" כנוטריקון: ש'או מ'רום ע'יניכם, ש'חרית מ'נחה ע'רבית, ש'די מ'לך ע'ליון.

כל הדר בארץ ישראל וקורא "קריאת שמע", שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא (ספרי דברים לב).

 

קריאת שמע על המיטה

תפילה הנאמרת לפני השינה. השוכב לישון אומר מ"שמע ישראל" עד "והיה אם שמוע תשמעו" ואחר כך את תפילת "המפיל". מקור התפילה מצוי במסכת ברכות: "כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו להרוג את המזיקים" (ברכות ד ה). ב"זוהר" נאמר, כי העולה בלילה על משכבו צריך לקבל עליו עול מלכות שמים - ומיד הוא ניצל מכל מחלות רעות (הקדמה יא).

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן