סעודת מצוה

סעודת מצוה

סעודה חגיגית באירוע של מצוה. מקור המנהג בקידוש החודש. בזמן שבית המקדש היה קיים. אז היו מתכנסים כל העדים לחצר גדולה בירושלים והיו עושים להם סעודה גדולה - היא "סעודת מצוה", מכיון שהיא קשורה למצות קידוש החודש. לפי הדוגמה של מצוה זו נחשבות גם הסעודות, שעושים לכבוד שמחת הנישואין, בר מצוה, ברית מילה או פדיון הבן, כסעודות מצוה.

למעמדה של הסעודה יש השלכות שונות. למשל, הבכורות מצווים להתענות בכל ערב פסח, אולם מותר להם להשתתף בסעודת מצוה. מסיבה זו נהגו הרבה בכורות להשתתף בסעודות מצוה, שעושין בערב פסח לרגל סיום מסכת, וכך נפטרו מחובת הצום. כיוצא בדבר, אדם, הנודר שלא ליהנות מסעודת חברו, רשאי להשתתף בסעודת מצוה של חברו, מכיון שאינה "סתם" סעודה ואינה כלולה בלשון הנדר.

ברבות מקהילות ישראל נהגו לעשות סעודות מצוה ביום הראשון ללימודים של הבנים, ההולכים לתלמוד תורה. כן עושים סעודות מצוה ערב יום כיפור, בפורים, לכבוד ראש חודש, בשעת חנוכת הבית ובמאורעות אחרים.

לסעודות היו דינים מיוחדים. אם היתה זו סעודה עשירה במיוחד ("אריסטון" או "סעודת שלמה") - "כיון שהגיע היום לשש שעות ומחצה, לא יתחיל עד שיתפלל, ואם התחיל אינו מפסיק". סעודות מיוחדות הן "סעודות של מרעות" - סעודת חברים בצוותא חדא.

זהו אחד האירועים המגבשים והמרגשים בחיי הקהילה, והוא גם ממרכיבי המשיכה היפים בעבור מי שאינו פוקד את ביהכנ"ס לאורך השנה.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן