מקוה

מקוה

בית קיבול למים, שלא עברו דרך כלי כלשהו ("מים שאינן שאובים"), המשמשים לצורכי היטהרות במקרים שונים. בשעת הטבילה במקוה מקפידים שלא תהיה כל "חציצה" בין הגוף לבין המים, ולפיכך יש להסיר כל בגד או תכשיט ולנקות היטב את הגוף קודם הכניסה אליו. גובה המים צריך לכסות את כל גופו של האדם בשעת הטבילה. חז"ל שיערו שיעור זה - "מים, שכל גופו של אדם עולה בהן" - לכדי ארבעים סאה, שהם כ- 270 ליטר במידות של ימינו.

מן התורה חייבת כל אשה נדה בטבילה במקוה, קודם שתוכל לקיים יחסי אישות עם בעלה. בקהילות רבות נהוג, שגם הגברים טובלים במועדים מיוחדים, כמו בערבי שבתות ובערב ראש השנה וערב יום כיפור. טבילה זו באה לסמל את ההזדככות, שבה מכין עצמו האדם לקראת היום הקדוש. יש להדגיש, שהמקוה לא נועד למטרות ניקיון - אלא לשם טהרה בלבד. לפיכך חיוניים כל התנאים שקבעו בו חז"ל, ולא ניתן להסתפק בשטיפת הגוף במים בדרך אחרת. לעקרון הטבילה במקוה הטהרה מצאו רמז בתיאור מעשה הבריאה: תחילה היה העולם שרוי בתוהו ובוהו מוחלט, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ביום השני לבריאה נוצר הרקיע כתוצאה מהפרדת המים העליונים מן המים התחתונים, ואילו הקרקע עצמה נשארה מכוסה במים. רק ביום השלישי הורה הקב"ה: "ייקוו המים... אל מקום אחד ותיראה היבשה... ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א ט-י). מכאן, שהמים מסמלים את ראשית הבריאה, וההיטהרות בהם מחזירה את האדם אל המקור הבראשיתי, המזוכך, ומסמלת את ההתנערות מכל דבר טמא.

מקוה הוא "מוסד" קהילתי חשוב מאין כמוהו. ראשית, לקיום מצות הטבילה לנשים, ומסתבר כי לאו דווקא נשים דתיות שומרות על מצוה זו, אלא דוקא נשים שאינן דתיות רואות בכך מסורת שעברה בביתן מאם לבתה. לכן מן הראוי היה לעשות מאמץ שמקוה תעמוד ליד בית הכנסת ותהווה קומפלקס שלם שיזין ויעשיר אהדדי מבחינה חברתית.

חייבים לעשות מאמץ לשוות לו מראה אסתטי תוך שמירה על רמת סניטציה גבוהה, בלניות שעושות עבודתן מתוך שמחה. לימוד, קרוב הנשים מכל החוגים. יש קהילות שהוסיפו מכון יופי וקוסמטיקה ליד המוקה ואפילו בית קפה קטן וסאונה.

כאשר מובלת כלה ערב חופתה למקוה, כדאי להכין בעבורה מתנה ולשמח אותה ואת מלוויה במגדנות ותופינים. יש להשגיח, כי הסביבה תהיה נקיה מאורחים לא רצויים, וכי רף הצניעות יהיה גבוה.

אגף מקוה לגברים מוסיף אף הוא לגיבוש החברתי של הקהילה, וגם כאן ניתן להוסיף לידו מזנון, סאונה ("שוויץ") וכדו'.

חסיד צעיר מתרברב אחד ראה פעם את הרבי מרופשיץ המכונה "הצדיק המתבדח" כשהוא יושב אחר הטבילה במקוה וגוזז את ציפורניו. הצעיר שאלו: "רבי, והרי לפי הקבלה יש לגזוז הציפורניים קודם הטבילה במקוה?" ענה ר' נפתלי: "יש לי סוד ואוכל לגלותו לך רק לאחר שתתענה ותצום שלושה ימים. צם הצעיר שלושה ימים, הלך לרבו ושאלו לסוד. אמר לו רבי נפתלי: "הסוד הוא, שאחרי המקוה הציפורניים רכות ונוחות אז לגזיזה..."

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן