קריעה

קריעה - קריעת הבגדים כסימן לאבלות. מקור המנהג אצל יעקב, שקרע את בגדיו בשומעו כי יוסף בנו מת (בראשית לז לד). גם דוד המלך קרע את בגדיו לאות אבל על שאול ויונתן (שמואל ב א יא) ועל מות אבנר (שם, ג לא). על שבעה קרובים שאיבד חייב אדם לקרוע בגדיו לאות אבל: אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו, אחותו ואשתו (או בעלה). יש לקרוע בבית הצואר הקדמי מן השפה ולמטה. שאר קרובים קורעים בצד ימין, אך על אביו ואמו - בצד שמאל, מאחר וצריך לגלות את לבו. בחול המועד נוהגים בקצת קהילות שלא לקרוע, חוץ מאשר על אביו ואמו.

בגד, שנעשתה בו קריעה לאות אבל על אביו ואמו, אסור להשתמש בו עוד לעולם, מפני שלהסתלקות יקירים אלה אין תחליף והצער אינו מתאחה; אך בגד, שנעשתה בו קריעה לאות אבל על קרובים אחרים - ניתן לתקנו לאחר ה"שלושים" לשוב וללובשו. הרואה ספר תורה שנקרע חייב שתי קריעות בבגדו (מועד קטן כז א).

כדאי שהגבאים/מתפללים ישתתפו בטקס חשוב זה של בן קהילתם.