ראיון החודש: הרב אליהו אוזן

הרב אליהו אוזן, מגדולי החזנים והפייטנים בעולם היהודי – ספרדי, שימש במשך שנים ארוכות כחזנו האישי של מרן הרב עובדיה יוסף. לקראת יום השלושים לפטירתו של הרב זצ"ל, שוחחנו עם האיש שהנעים לרב את תפילותיו. שירו למלך.
 
כמה שנים אתה משמש כחזן?
במשך שנים ארוכות אני משמש כחזן. לפני שהגעתי לביתו של הרב, כיהנתי שלש עשרה שנים כרב וחזן 'אהל דוד' בקרית משה. עם כניסתי לבית הכנסת של הרב, התחלתי עשור חדש בו שהיתי עם הרב. בבית הכנסת אהל דוד, ביקשו שהחזן יתחייב גם לשמש כבעל תפילה בימים הנוראים, ומאחר שבימים הנוראים כבר התחייבתי לבית הכנסת של הרב, נפרדנו בידידות.
 
איך הגעת למרן?
למען האמת כבר שרתי בפני הרב עוד קודם מינויי לחזן קבוע. היה זה בארועים סגורים, כמו למשל אצל הגאון הרב בניהו שמואלי ראש ישיבת המקובלים ועוד. באחת הפעמים, הוזמנתי למסיבת פרידה לידידי הרב צ'לבי, שעמד בפני מינוי חשוב כרב קהילה בחו"ל. הרב צ'לבי היה חברותא של הרב משה יוסף, בן הזקונים של הרב, וגם תלמידי שקיבל אצלי שיעורים בענייני דקדוק נכון בתפילה וקריאת התורה לקראת התפקיד המיועד, ועל כן הוזמנתי גם אני לארוע.
 
במסיבה נכח גם הרב, ולאחר ששמע את שירתי ונהנה, פנה אליו אחד מבאי ביתו ואמר לו "הרב יסגור עם הרב אוזן". הרב הנהן בראשו קם ממקומו וישב לידי כשהוא שואל: "הרב אוזן, האם אתה פנוי לימים נוראים"? השבתי בחיוב, והרב הזמין אותי לבית הכנסת. מאז, במועדים ובימים הנוראים אני משמש אצלו כחזן. בימים הנוראים ישנם שני חזנים נוספים: הרב משה חבושה, והרב יהוידע בוטא. הרב בוטא אגב, היה חזן בכל יום ובכל שבת בבית הכנסת של הרב. בתפילות הימים הנוראים אנו מתחלקים בתפילות ולצורך הענין, אם הרב חבושה ניגש במוסף של ראש השנה הראשון, אני אגש בשני. אם הרב בוטא אומר את כל הסליחות ביום כיפור, הרב חבושה ואני מתחלקים בקריאת התורה ובתפילות וכן הלאה. באופן עקרוני, אצל הרב עלה לתיבה רק מי שהיה לו אישור והיו אלו מעטים וקבועים. כאלו שסוכם אתם מראש. יראי שמים אותם בחר הרב.
 
האם הרב אהב חזנות
הרב עצמו היה חזן מדופלם. היה לו קול נעים. הוא היה מומחה במנעדי הסלסול - 'מקמים', וגם בקריאת התורה. הקריאה שלו היתה מדוייקת מאד. אני יכול לספר כי כקורא וותיק, כאשר יש פרשה סתומה [כלומר, הקריאה מסתיימת באמצע פיסקה, כך שיש קושי בעלייה הבאה לאתר את המיקום המדוייק בו עצרו], היה לוקח לכולנו שניות או עשרות שניות עד שהיינו מוצאים את המילה בה עצרנו. אצל הרב אני מעיד, כאשר הייתי עומד מאחוריו - למשל בפרשת אחרי מות שקוראים ביום הכיפורים – הייתי מבחין כי הוא שם את האצבע בדיוק איפה שעצרנו ללא היסוס של שבריר שנייה. זו כמובן תוצאה של הזיכרון הצילומי ב כידוע ניחן הרב.
 
לא כולם יודעים, אבל כאשר שב הרב ממשרתו במצרים כאשר היה כבן שלושים בלבד, היה זה צעד מאד קשה עבורו. היתה זו תקופת הצנע, לא היתה לו משכורת, והוא היה מטופל כבר בחמישה או שישה ילדים. ממה הוא התפרנס אז? מהחזנות. הוא היה קורא בתורה ומתחזן. בכלל הרב מאד מוזיקלי. הוא אוהב מנגינות ערביות עתיקות. בישיבת פורת יוסף שלפני 80 או 90 שנם לימדו בכל יום שישי בשתים עשרה בצהריים חזנות ו'מקמים' במשך חצי שעה. כלומר, זה היה חלק מהלימודים.
 
לפי הידוע לי היו מקליטים את התפילות והשירה שהיינו עושים ולעתים היה הרב משמיע את זה ברקע ולומד. אני זוכר שפעם אחת בחול המועד סוכות שמעתי אותו מעבר לקיר לומד כשברקע מתנגנת לה שירת הבקשות אותה ביצענו.
 
אבל לא היה לו קול מיוחד. לפני שנים אחדות שמענו אותו בסליחות, וקולו לא היה 'חזני'?
להזכירך, זה היה כשהוא היה בן 83. הלוואי שלי יהיה בגיל הזה את יופי קולו של הרב... אני שמעתי אותו לפני 30 שנה, הקול שלו היה כל כך עדין ונעים. אגב, יש הקלטות מאז. הייתי אז אברך צעיר ואולי אפילו בחור רווק והרב היה ניגש לפני העמוד בבית הכנסת היזדים בסליחות למשל. מאוחר יותר הוא היה משתתף רק בקטעים מסויימים. אני גם זכיתי לשמוע אותו בבית הכנסת שלו ברחביה עוד לפני שהיה מתפלל בהיכל שלמה. היה זה בדירה שלו – דירת הרב הראשי. הרב היה ניגש אז לתפילת מוסף, וגם היה קורא את מגילת אסתר.
 
מה היה היחס של הרב, מבחינה תורנית, לנושא החזנות
אני יכול לספר לך, שבאחת הפעמים שהתארחנו אצל הרב, בירך הרב את בני לאחר התפילה ואמר לו: "תהיה כמו אביך. תהיה תלמיד חכם ותלמד גם חזנות. אצל האשכנזים זה לא חשוב, אצלינו זה חשוב מאד". כלומר, היתה לזה חשיבות מרובה אצל הרב זצ"ל. בקרב אחינו האשכנזים כידוע, אין ערך מיוחד ל'חזן'. אנו מכירים את המונח 'בעל תפילה', תפקיד אותו ממלא יהודי המכיר היטיב את הנוסח ואת המנגינות בעיקר בימים נוראים, אך אין ערך ל'חזנות' כ'חזנות'. חזנות אשכנזית אמיתית תופסת בעיקר בחו"ל, והיא מופנית לקהל משכבה אליטיסטית מה שקרוי 'אסוסייטים'. בבתי מדרשות זה לא מצוי. החזן האשכנזי קורא בקול את הפסוק האחרון של מקטע התפילה והציבור ממשיך הלאה. אצלינו הספרדים כאמור, זה תופס מקום חשוב מאד.
 
הרב גם חשב כי ישנה חשיבות מרובה להכרת התפילה והחזנות, בהקשר של זיכוי הרבים. לדעתו, האברכים ובני התורה השולטים ברזי התפילה והחזנות עשויים לקשר בין תלמידי החכמים לעם שבשדות. כאשר אברך מגיע לבית כנסת של בעלי בתים, של יהודים 'פשוטים' מהפריפריה, והוא עולה לתיבה ומגיש לקהל שומעיו תפילה יפה ונעימה, הם גם מכבדים אותו ומבקשים לשמוע שיעור בהלכה, והקהל כולו מתרומם ומתעלה בזכותו. זו היה משנתו של הרב.
 
צריך לדעת שלשירה יש ערך רוחני רב. כולנו מכירים את הרמב"ן בפרשת בא המסביר את ההיאספות והרוממות שבשירה ובהודייה לה', שהרי שירה זו הודייה. המנגינות שאנו עושים בפסוקי הקדושה [נקדישך ונעריך, כתר], וכן נשמת, וראו בנים, אינם מנהג תלוש, אלא יש להם שורש ומקור בספרים. הרב בר שלום, מחבר הספר 'משפט הכתובה' הוציא על כך חוברת בה הוא מפרט את חשיבותה של השירה ואת מקורותיה. 
אני אספר לכם סיפור: באחד הימים אני מקבל טלפון מביתו של הרב ובו מבקשים ממני להגיע לשם תפילת בקשות עם בוקרו של יום. העניין נראה תמוה בעיני. מדוע מבקש הרב לערוך שירת בקשות כך סתם ביום רגיל, עם בוקר? מה ארע? מכל מקום נעניתי בשמחה והגעתי לתפילה. עם סיום התפילה אמר לנו הרב: "אתמול בלילה הייתי בטקס 'ועתה כתבו לכם'". למי שאינו מכיר נספר, כי מדובר על פרוייקט של נציגי ש"ס בו הם מזמינים את בני הישיבות לשלוח את מערכות חידושי התורה שלהם, כאשר המאמרים הנבחרים ביותר זוכים בפרסים יקרי ערך. ההיענות היתה עצומה, ואלפי אלפי בני תורה שלחו מאמרים. לטקס חלוקת הפרסים הוזמנו כל אותם האלפים, והובטחה השתתפותו של נשיא הארגון הרב עובדיה יוסף.
ובכן מספר הרב: "הוזמנתי להשתתף בכנס בבנייני האומה, והנה חוזות עיני באלפי אלפי בני תורה שכתבו מאמרים מתכנסים יחדיו לכבודה של תורה. לא היה מקום לשבת, ישבו במעברים [אגב, מכאן תשובה לאותם האומרים שהרב לא מבחין תמיד בפרטים]. המחזה ריגש אותי עד מאד. לפני שבעים שנים למדתי בפורת יוסף. היינו שבעים בחורים. מתי מעט. אל מול אחינו האשכנזים כמעט ולא היינו נחשבים. ישיבות פוניבז', חברון, סלבודקא, מיר וכו' איכלסו מאות ואלפי בני תורה, ואנו התרכזנו בבית המדרש הקטן שלנו בעיר העתיקה. והנה היום בן פורת יוסף, אלפי אלפים של בני תורה ספרדיים יושבים והוגים בתורה, כותבים מאמרים תורניים ברמה גבוהה ישתבח שמו. ישבח שמו. מוכרחים לומר על כך שירה. חייבים לומר על כך שירה". זו הסיבה שהוזמנו ככה סתם ביום של חול לשיר שירה בביתו של הרב, ומזה אתה למד על חשיבותה של השירה וההודאה במשנתו של הרב זצ"ל.
 
כמה זמן מקדיש היה הרב לפייטנות וחזנות?
לרב לא היה זמן. זו הנחת יסוד שידועה לכל. הוא רצה להספיק קטעים נבחרים והלאה. לא היה פנאי לשבת בצורה רצופה ולשיר את כל הטקסט.
כאשר היינו מסיימים את הקטעים הנבחרים, היינו רואים אותו רץ לכיוון הספרייה. זה היה מדהים. חשוב לי להדגיש, כשאני אומר רץ אני מתכוון כמו שזה נשמע, הוא היה ממש רץ ברגליו לארון הספרים לקחת ספר. אני זוכר שהבן שלי עמד ליד אחד המדפים, והרב שלף משם ספר, כשהספר עובר ליד גופו של הבן שלי במרחק של ס"מ ספורים. הרב כלל לא הבחין שמישהו עומד שם, ולא ביקש ממנו לזוז, הוא היה כמו שאומרים היום בשפת הרחוב "לא רואה בעיניים" כאשר היה ממהר אל הספרים האהובים עליו. כמובן שבסיום התפילה הוא היה מודה לנו, לכל אחד ואחד מן החזנים באופן אישי, אך ברגע שהשלב הזה הסתיים - הוא רץ כמו שאמרתי אל ארון הספרים.
 
אני אספר לכם סיפור מעניין. באחד הימים נערך שבע ברכות לבן משפחה והרב הוזמן גם כן להשתתף. בעלי השמחה התקשרו אלי וביקשו ממני להנעים את הארוע בשירים ופיוטים. לאחר הסעודה, שרתי מספר שירים, ואני מבחין שהרב נהנה ומקשיב. התחושה היתה כי הארוע הסתיים אך האנשים במקום כל כך נהנו וביקשו להמשיך לנגן ולשיר. לא התנגדתי ובמשך שלשת רבעי שעה נוספים שרתי ופייטתי כיד ה' הטובה עלי. בכל הזמן הזה אני מבחין כי הרב יושב עם ספר הבקשות פתוח מול עיניו כאשר הדפים צמודים לפניו במרחק של ס"מ ספורים. כמו כן הרגשתי כי הרב לא מדפדף כל בדפים ועיניו נותרות מקובעות על אותם שני עמודים.
 
עם תום השירה, ניגשו אנשים אל הרב וביקשו להסב את תשומת ליבו כי זמן שבע הברכות הגיע. הרב כלל לא הבחין בהם. כל הנסיונות עלו בתוהו, ואיש לא ההין להפריע לו בשקיעותו. לבסוף נקרא בנו הרב משה והוא הניח את ידו על כתף אביו ואמר: "אבא, שבע ברכות". הרב ננער באחת משרעפיו ואמר: שבע ברכות? לא אכלתי לחם וכבר בירכתי ברכת בורא נפשות. הרב קם, בירך את כולם וחזר לחדרו. אז הבנו, כי לאחר שהסתים פרק הזמן אותו הקציב הרב למסיבת שבע הברכות, הוא ניתק את עצמו מן הסביבה ושיקע את עצמו בלימוד תוך שהוא שוכח מכל הנעשה סביבו. מאחר שהוא לא חפץ לפגוע בנו, לא קם ממקומו ולא התנגד לבקשה להמשיך ולשיר, אלא שאצלו, חרגה השירה מהזמן הראוי לה והוא חזר לתלמודו.
 
איך היה הקשר האישי שלך עם הרב?
היה לנו קשר אישי אמיתי, אבל צריך לזכור שהרב היה מקושר אישית לאלפי אנשים. כלומר עם כל אותם האלפים היה לו קשר אישי. זו תופעה. הייתי מתברך אצלו, וגם מתייעץ. היו לרב משפטים מתוקים במיוחד. אני זוכר ששבת אחת לאחר התפילה הרב קורא לי ואומר לי: "השבוע חשבתי עליך. איפה הוא? נעלם! ופתאם באת השבת". משפטים מאד מתוקים. פעם הרב קורא לי אחרי התפילה מברך אותי ב'חזק וברוך' ולוחש לאזני:
-          הרב אוזן
-          כן הרב
-          אני לא מרגיש טוב תתפללו עלי שארגיש טוב.
בקשה אישית מהחזן שלו שיתפלל עליו.
 
האם ראית בחזנות ארוכת השנים אצל הרב, שליחות?
 אין כל ספק. ראינו שליחות וזכות גדולה להיות שם. לפני ארבע שנים התאשפז הרב בבית החולים ולא שהה בבית ביום כיפור. דיברנו בינינו שלשת החזנים כי זה 'לא היה יום כיפור'. זה לא היה האווירה שהורגלנו אליה. עד אותה עת קיבלנו את האווירה המחשמלת, וזה לא היה זה.
 
בבוקר יום שישי אחד, הוזמנו לתפילה אצל הרב לצורך שירת הבקשות. מאחר שגם שכני היה מוזמן קבענו לנסוע ביחד לביתו של הרב בשכונת הר-נוף. והנה אני מבחין כי השכן לוקח אתו את ילדיו. בעיני נראה היה הדבר מיותר: לשם מה יש צורך לילדים להיטלטל באשמורת הבוקר לתפילה שהיא אפילו לא תפילה רגילה. מכל מקום, הגענו לבית המדרש, והתחלנו בקריאת הבקשות. השירה נפתחת בפסוק "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואנו מבחינים ברב מרים את ידיו לשמים ואומר במתיקות ובהתרגשות נפלאה "מה אהבתי תורתך" כשהוא פורץ בבכי. זה היה מראה שלא יישכח מליבי לעולם. עתה כבר הבנתי את שכני. ילדיו זכו למראה שיחקק בליבותם לעד. כשהם שבו הביתה, כך מספר לי השכן, זה היה הדיווח הראשון אותו מסרו לאמם: הרב עובדיה אמר את 'מה אהבתי תורתך', ולא הפסיק לבכות מאושר. 
 
מה יהיה בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה?
אני לא יכול להעלות על הדעת לחשוב על זה. אני מעדיף לא לחשוב על זה. עצוב. אנחנו רחוקים מראש השנה. רחוקים מיום כיפור. יש עוד זמן לחשוב על זה.

    

תגובות   

0 #1 תגובה: ראיון החודש: הרב אליהו אוזןישראל 2013-11-10 08:49
מאלף
ציטוט | דווח למנהל

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן