שאלון בית הכנסת עם הזוג יונינה

בני הזוג יוני ונינה טוקייר, או בקיצור 'יונינה' מצויים בסך הכל בשנות ה-20 לחייהם, אך השילוב המוזיקלי שייצרו הפך לאחת מתופעות הרשת המרעננות ביותר. הקליפים שצילמו, בעיקר בסלון הבית הפשוט והחמים שלהם חרכו את רשתות היוטיוב והווטסאפ ומיליוני אנשים צפו בבני הזוג עם החיוך המבוייש והנוגע שרים את 'מזמור שיר ליום השבת', את ה'ללויה' של ליאונרד כהן, או את 'מודה אני' של עומר אדם.

בני הזוג שרים בסגנונות שונים, חסידי ישראלי ולועזי והם עומדים לקראת פרסום האלבום הראשון שלהם שיצא מיד אחרי החגים. הם גם מופיעים לא מעט, ובנקודת הזמן הזו, נדמה שזה הרגע הנכון לקיים אתם – בעיקר עם יוני אך גם עם נינה - את הראיון המסורתי שלנו - על בית הכנסת שלהם.

מהו בית הכנסת בשבילך?

בית הכנסת הוא מקום תפילה מן הסתם, אך הוא גם מקום אליו אפשר 'לברוח'. זהו מקום בו כולם שווים, כולם עומדים מול ה', והבדלי המעמדות קורסים. גם המחיצות נשברות, וכולנו עומדים בפשטות מול הקדוש ברוך הוא.

היכן תופסת אותך המוזיקליות שבך כשאתה בבית הכנסת?

הילדות שלי כולה הייתה בצילה של החזנות – של סבא ושל אבא. סבא שלי היה חזן, וגם אבא שלי חזן עד היום. אני גם ממשיך את השושלת שלהם וניגש לפני העמוד בימים הנוראים.

סבא היה חזן שלכבודו חוברו לא מעט קטעי תפילה. הוא היה חזן דגול בניו-יורק, אך הוא לא קרא לעצמו חזן. הוא הגדיר את עצמו 'כבעל תפילה'. לחזנות יש קונוטציה של שואו, בעל תפילה הוא 'שליח ציבור'. גדלתי אם כן בתפילה ומנגינה. אני חושב שלא לחינם הנביאים התנבאו דרך שירה, ולא לחינם היו שרים במקדש, שכן זה הביטוי הכי פנימי המגיע מן האדם.

נינה ואני כותבים ושרים כאשר כל אחד מבטא את הפנימיות שלו דרך השירה. נינה כותבת הרבה טקסטים ושרה אותם, ואני חש שדווקא המנגינות עצמם מוציאות ממני משהו. אני מתיישב מול הפסנתר ומתחיל לנגן ובכך אני מוציא את נשמתי אל הצלילים.

בית הכנסת שעשה עליך רושם מיוחד?

יש בית כנסת שאני מאד מחובר אליו – זהו בית הכנסת ברמות השבים [מושב השוכן בקרבה לעיר רעננה]. לפני 6 שנים חיפשו הגבאים במקום חזן ליום כיפור ואני הגעתי לשם לראות – מה זה המקום הזה. גיליתי מקום קסום. אנשים לאו דווקא דתיים באורח החיים היומיומי שלהם, אך הם רוצים להתפלל בכל ליבם.

האנשים שרים שם בדביקות, והתפילה שלעיתים נראית שחוקה במקומות שכולנו מכירים קיבלה שם מימד אחר לגמרי. אפשר למצוא שם דתיים, חילוניים, חרדים, כל עמך ישראל. זה אפילו לא בית כנסת, זה איזשהו 'בית העם' שהוסב למקום תפילה בשבתות וכולם שרים שם בתמימות זכה כמו ילדים. בייחוד הדברים אמורים בתפילת החג של יום העצמאות, העוצמות הרוחניות שיש שם – לא נראים בכל מקום.

אגב, נינה מספרת כי בכל מקום בו מצויים יוני ומניין אנשים, הוא מתבקש לגשת אל העמוד ולכבד את התפילה ביכולותיו המוזיקליות.

בית הכנסת של ילדותך?

עד גיל 5 גדלתי בניו יורק, כך שהזיכרונות המוקדמים ביותר שלי הם מהבית כנסת בארה"ב. הוא היה ממש מהודר, ונשא הוד מיוחד. סבא שלי היה החזן הראשי כמו שסיפרתי ובתקופה מסוימת גם הנשיא. כשהגענו לארץ, התפללתי תמיד ליד אבא, בבית הכנסת אריאל שברעננה. אבא היה ועדיין חזן, למרות שגם הוא אוהב להגדיר את עצמו כ'בעל תפילה'. במשך השנים, וגם היום הוא מבקש שאעשה לו הרמוניה וקולות שניים, אלו זיכרונות מאד יפים.

נינה: אני גדלתי בבקעה, ובית הכנסת שלנו היה בית הכנסת 'יעל'. זהו בית כנסת עם הרבה משפחות אמריקאיות, בריטיות אבל גם קצת ישראלי. יש לי זיכרונות ממש מתוקים משם.

אישיות או דמות ייחודית שהשאירה בך רושם

כשלמדתי בישיבת הכותל הייתי מבקר בבית הכנסת המוסלמי. הלכתי לשם פעמים רבות לתפילת שבת בבוקר. במקום שכנה בעבר ישיבת תורת חיים, ולאחר מכן הרובע נפל והיה תחת השלטון הירדני. במלחמת ששת הימים, כאשר כבשו הלוחמים שלנו את העיר העתיקה, הם גילו בבית הכנסת ערבי מבוגר שקרא להם והראה להם כיצד האתר נשמר באופן מושלם. מתברר שהערבי הזה שמר על המקום: "ידעתי שיום אחד תחזרו לכאן", הוא אמר. היום שוכנת שם ישיבת עטרת כהנים.

מאז, יש שם בכל שבת תפילה, וגם הלוחמים נדברו ביניהם כי הם התפללו במקום. במקום פועל מניין של אנשים מבוגרים, אך גם קרוביהם ונכדיהם מגיעים להתפלל, ואחד מן הלוחמים שעליו ארצה להתעכב הוא עדיקא. עדיקא בכל תפילה קם, קורא את התפילה לשלום חיילי צה"ל, והקריאה הזו שלו מגיעה – כפי שניתן להיווכח – מתוך העצמות. זהו רגע מאד מרגש. לאחר התפילה הוא מבקש לשיר בקידוש המתקיים במקום את 'שבחי ירושלים' כשהוא מציין כי מבקש שהקולות ישמעו עד גוש עציון שם הוא נפל בשבי.

האיש הזה הוא הבחירה שלי.

האם היית משנה משהו בבית הכנסת?

לשנות משהו בבית הכנסת זה משהו קצת מפחיד... הייתי רוצה שתהיה יותר התחדשות. אינני יודע לשים את האצבע על הגורם שיוביל לכך, אך השאיפה שלי שנהיה ונרגיש במקום קצת פחות טקסיים.

ניגון או זמירה מיוחדת בבית הכנסת?

הנני העני ממעש, בנוסח של סבא שלי שאני מאד מחובר אליו.

בכלליות אני מתרגש מאד כששרים את המנגינה של קרליבך 'השמיעיני את קולך', שאני כחזן גם מנסה לשלב אותה בכל מקטע בתפילה. גם 'לכה דודי', ו'אל אדון' נוגעים בי ויש להם עצמות ואנרגיות שיכולים 'להרים' כל מצב.

נינה: אני מתרגשת בכל פעם מחדש מאנעים זמירות, מהמנגינה החסידית. היינו שרים את זה במדרשה במגדל עוז שם למדתי. הניגון הזה מחיה את המילים, ובכלל אלו מילים כאלו אינטימיות שכל פעם מרגשות אותי מחדש.  

שאלון קצר [תשובה במשפט]

ליד מי היית רוצה לשבת בבית הכנסת? ובקידוש?

ליד הרב הנזיר, תלמידו הגדול של הראי"ה קוק ומי שהיה חמיו של הרב גורן. אני מרגיש שבתפילה ניתן ללמוד ממנו המון.

 

נינה: מרים הנביאה.

 

ארק או הערינג?

בדרך כלל הם הולכים טוב ביחד לא? אפשר לחבר ביניהם.

 

איזה עלון שבת לא תפספס?

אנחנו אוהבים את 'קרוב אליך' בו כותב הרב שפירא מרמת גן. ככלל אני מתחבר פחות לעלוני שבת שהפכו בעת האחרונה למסחריים יותר, אבל העלון הזה כולל שו"ת עמוק ויפה וכלים לעבודת ה'.  

 

סליחות ספרדי או אשכנזי?

 

ספרדים, אני הולך לספרדים לפני ואז אני הולך לאשכנזי.

נינה:  אני אוהבת את האשכנזי של מגדל עוז. יש שם סליחות לנשים. לדעתי הסליחות לנשים המדהימות ביותר בארץ. 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן