שיחות בית כנסת עם ד"ר ראובן גפני: ביה"כ 'רבן יוחנן בן זכאי'

ד"ר ראובן גפני [41] הוא חוקר הקהילה היהודית בירושלים ובתי הכנסת שבה. סגן ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה במוסד יד יצחק בן צבי לחקר תולדות ארץ ישראל, ומרצה במכללה האקדמית כנרת.

כתבה תשיעית בסדרת השיחות עם ד"ר גפני על בתי הכנסת.

האתר שמכונה רבן יוחנן בן זכאי או 'אתר ארבעה בתי הכנסת הספרדים', הוא אתר שמאגד בתוכו ארבעה בתי כנסת: בית כנסת אליהו הנביא, בית כנסת רבן יוחנן בן זכאי, בית הכנסת האמצעי או בשמו האחר המוכר 'קאל ציון', והאיסטנבולי.

זו היתה קהילה ספרדית, ומקום זה שימש כמרכז של היהדות הספרדית בירושלים העתיקה. בלאדינו נקרא המקום: איל-קאל גרנדא [בית הכנסת הגדול על שם רבי יוחנן בן זכאי], קאל ציון – קא ליג'ו, קאל אינסטנבוליט.

מה זה קאל?

קאל בלאדינו זה בית כנסת, זה מגיע משורש המילה 'קהל'.

איננו יודעים בדיוק מתי נוסד בית כנסת זה אך אנו יודעים שעד סוף המאה ה-16 שנת 1589 המרכז היהודי גם של הספרדים בירושלים היה במקום שבו נמצא היום בית הכנסת הרמב"ן, זה שמצוי מתחת בית כנסת החורבה.

היהודים גורשו משם על ידי התושבים המוסלמים והם 'התגלגלו' במאה ה-17 כמה עשרות מטרים דרומה למקום שנקרא היום 'ארבעת  בתי הכנסת הספרדים'. בתחילה נבנה בית הכנסת שהיום אנו מכנים אותו 'בית הכנסת על שם אליהו הנביא', קטן יותר. למה הוא נקרא כך? על פי ההגדה באחת השנים היה חסר יהודי למנין לתפילת ליל יום הכיפורים, כאשר לפתע הגיע יהודי פלאי להשלים לעשרה. יהודי זה, על פי ההגדה היה אליהו הנביא ומכאן שמו של בית הכנסת. אגב, אגדה דומה מקובלת גם במסורת בית הכנסת אברהם אבינו שבחברון.

לאחר מכן נחנך בית הכנסת הגדול, רבן יוחנן בן זכאי. גם הוא מבוסס על ההגדה כי כאן היה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. איש אינו יודע כמובן האם יש ממש בסיפור זה. לאחר מכן נבנה בית הכנסת  אינסטנבוליט, ואז בית הכנסת האמצעי שהוא סגירה של מסדרון בין בתי הכנסת. היה זה בסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19 שנדרש בית תפילה נוסף לקהילה הספרדית, והפיתרון היה אילתור בית כנסת מהמסדרון בין הבתים.

יצויין כי באותם שנים לא היו מספיק מקומות תפילה לקהילה הספרדית הגדלה, השלטון העותמאני אסר על הקמת בתי תפילה חדשים [פקודה שבוצעה בכל האימפריה העותמאנית], ולכן לא יכלו היהודים לבנות בית כנסת חדש, וגם לא להגדיל את בית הכנסת מעל לפני הרחוב. האופציה היחידה האפרית היתה סגירת מסדרון מבתי כנסת קיימים.

בין בתי הכנסת הללו יש מרפסת קטנטנה שעליה בונים את הסוכה ומנענעים בה את ארבעת המינים. מרפסת זו קיימת עד היום.

כשהאשכנזים הראשונים חזרו לירושלים אחרי מאה שנות גירוש בתחילת המאה ה-19, הם לא יכלו להקים לעצמם כאמור בית כנסת חדש, ולכן יש מי שאומר שהם התפללו באותה מרפסת קטנה עליה סיפרנו. אין לי מקור מספיק אמין לטיעון הזה. ייתכן גם שהם התפללו בתוך בית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי. 

כמה יהודים אשכנזים היו בירושלים אז?

בראשית המאה ה-19 היו בירושלים 2200 יהודים, ומתוכם אשכנזים בודדים, אחוזים בודדים. מאז ועד לשנת 1870 נוצר שוויון בין העדות, כ-5500 יהודים לאשכנזים [היישוב הישן] ומספר זהה לספרדים.

בית הכנסת המרכזי לעדת האשכנזים היה כידוע 'החורבה' עליו שוחחנו בעבר, החסידי היה 'תפארת ישראל' – אם כי הוא היה פחות חשוב, והספרדי היה רבן יוחנן בן זכאי. אלא שלבית כנסת זה היה מעמד מיוחד, שכן הקהילה הרשמית היהודית היחידה בירושלים העתיקה היתה הקהילה הספרדית, וממילא בית הכנסת המרכזי היה מרכזה.

זו הסיבה שבבית כנסת זה ערכו את ההכתרות של הראשונים לציון – טקס הנערך עד לימים אלו ממש. גם פגישות עם השליטים העותומאנים נערכו שם, ואפילו קבלת הפנים לקיסר פרנץ יוזף בשנת 1867 נעשתה במקום זה.

 

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן