שיחות בית כנסת עם ד"ר ראובן גפני: אדריכלות פנים של בתי כנסת

ד"ר ראובן גפני [41] הוא חוקר הקהילה היהודית בירושלים ובתי הכנסת שבה. סגן ראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה במוסד יד יצחק בן צבי לחקר תולדות ארץ ישראל, ומרצה במכללה האקדמית כנרת.

כתבה רביעית בסדרת השיחות עם ד"ר גפני על בתי הכנסת.

 

כיצד אני מעצב את בית הכנסת? שאלה זו תלויה בשאלה נוספת, מה אני מבקש שחברי הקהילה יראו.

הדעה המקובלת והלא לגמרי מדוייקת היא, שבית הכנסת מעוצב כדי שיהיה יפה ברמה האסטטית, אולם האסטטיקה אינה הגורם היחיד. היא גם עשויה להביע ערך או מחוייבות לרעיון אידיאולוגי, להבהיר לאיזה זרם ביהדות אתה משתייך, היא מביעה משהו. זו גם אסטטיקה כמובן כי בית כנסת הוא מקדש מעט ועליו להיות יפה, אך גם יש בה רעיון.

אדריכלות פנים עשויה לסייע לתפילה.

ניתן דוגמא, אם הקירות של בית הכנסת יהיו צבועים בכחול נוכל לקבוע כי מדובר ככל הנראה בבית כנסת בצפת, שכן לצבע הכחול יש אלמנטים חזקים בתורת הקבלה, האמנות מקבלת רכיבים קבליים.

דוגמא נוספת: במשך שנים ביישוב הישן בירושלים ובכלל בבתי כנסת של פעם היו מציירים מקומות קדושים על הקירות, כמו הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רבי שמעון בר יוחאי. בתקופה מאוחרת קבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה – שטנצים מאד קבועים. זה היה דבר מאד מקובל.

מה קורה כאשר הציונות נכנסת לתמונה? אנו מזהים לפתע ציורים לאומיים, כמו קבר דוד המלך, שנחשב למקום לאומי. זהו כמובן מקום שאינו קדוש, ואינו מקום יהודי כלל. אין לו כל קשר לדוד המלך, הוא היה בעבר מגדל הרודיואני ובהמשך נבנה שם צריח של מסגד.

מקום מעניין נוסף: בבית כנסת בארצות הברית מצוייר נמל תל אביב. מדוע? הקמת הנמל היתה הישג לאומי. כך שליד ארון הקודש מצד אחד, אנו מוצאים את 'על נהרות בבל' ומן הצד השני את התחיה -  'היינו כחולמים' את הקמת נמל תל אביב.

האמנות, עשויה גם לשפר את התפילה.

בבית כנסת עדס של החלבים היה מצוייר על התקרה שמיים וכוכבים. מדוע? כדי לתת תחושה שהמתפלל מתחבר לשמים. התפילות עולות למעלה. בית הכנסת אינו תחום, הוא צינור לקדוש ברוך הוא, הוא צינור לשמים.

אמנות נוספת היא אמנות של טקסטים.

בפולין למשל, ישנם טקסטים – תפילות שמצויירים על הקירות. היום כידוע, התפילות הללו מופיעות על גבי כרזות התלויות על הקיר, אך בעבר הם היו כתובת בעצמן על הקיר. כתיבתן היתה נעשית בצורה אמנותית כמובן, אך היא נועדה גם כדי לסייע למתפללים. למשל בבתי הכנסת בטיקטין ובטיקוצין, ניתן למצא את זה.

מקרה ראוי לציון הוא תפילת לכה דודי. התפילה הזו נכתבה על הקיר מתוך כוונה מוקפדת. תפילה זו הינה תפילה שחוברה בתקופה מאוחרת, ולרבים היא לא היתה שגורה על הפה. לא כולם זכרו אותה, ולרוב האנשים היא לא היתה מודפסת בסידורים הישנים. אנשים אלו היו קוראים או שרים את התפילה הזו מהקיר.

דוגמאות נוספות: הטבת חלום, תענית חלום, יהי רצון שאחרי ברכת כהנים, עלינו לשבח, כמעט כל התפילות...

 

מדוע היום זה פחות מקובל?

מכיוון שלכולנו יש סידורים. אנחנו פחות צריכים את הכרזה שעל הקיר, ומכאן שאנחנו גם לא מייצרים אמנות הקשורה לזה.

בהמשך אנו מוצאים אלמנטים לאומיים נוספים כמו שבעת המינים, או בכלל עיטורים עם האות העברית. הדברים האלו פרחו בתקופת המנדט כדי לייצר זיקה ללאומיות, לארץ ישראל ולתחייה היהודית בארץ ישראל. ביצירה הזו אמרו המתפללים: אנו מתחברים לארץ ישראל גם בהיבט האמנותי, ולא רק ברמה ההתיישבותית.

 

האם יש בדברים הללו הבדלים בין בתי כנסת ספרדים לאשכנזים

אנחנו לא מצאנו. כשמדברים על אלמנטים לאומיים, אנו מוצאים את זה יותר בבתי כנסת אשכנזיים, אם כי גם בעדס למשל, שהוא בית כנסת ספרדי יש את שבעת המינים [אם כי שם מי שצייר את הציורים היה יהודי בשם יעקב שטארק מבצלאל שהיה אשכנזי]. בבית הכנסת של מאה שערים גם כן ישנם ציורים אם כי שם הם יותר קדושים, ומופיעים שם אלמנטים מבית המקדש, או 'והוי עז כנמר' וכדומה.

 

מה עם ההיבט הלכתי?

בעבר היו וויכוחים האם ניתן לצייר דמויות של חיות, מבחינת איסור 'כל פסל וכל תמונה', אולם ברוב בתי הכנסת, בכל תפוצות ישראל, אנו מוצאים ציורים של חיות וכדומה. עם זאת ראוי לציין כי היו בתי כנסת שמחקו למשל את 'גלגל המזלות' בעת העתיקה. בבית הכנסת בבית אלפא אנו מוצאים את גלגל המזלות שמקורו הוא עממי, וכך בבתי כנסת נוספים. כאמור היו בתי כנסת שמחקו תבניות כאלו אך ככלל, ציורים בבתי כנסת הינם דבר מקובל. 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן