תשעה באב

תשעה באב

יום צום ואבל לזכר חורבן בית המקדש, שחל בו. יום זה מסמל את ראשית הגולה ופורענויות רבות שאירעו בו ועל כן נחשב ליום אבל לאומי.

חמש פורענויות אירעו ביום זה, כמבואר במסכת תענית כ"ט:

א. נחרב בית המקדש הראשון על ידי הבבלים. היה זה שיאו של המצור, שהחל על ידי נבוכדנאצר בעשרה בטבת. העיר הובקעה בי"ז בתמוז, והקרבות בעיר עצמה נמשכו עד לט' באב.

ב. נחרב בית המקדש השני על ידי טיטוס מלך רומא.

ג. ביום זה גזר ה' כי בני ישראל ימותו במדבר בעקבות פרשת המרגלים. עם שובם מלתור את הארץ התכנס העם, ומקטנות אמונתו התריס כלפי שמים. בעקבות כך החליט ה' כי ימותו במדבר: "אתם בכיתם בכייה של חינם - ואני קובע בכייה של דורות".

ד. נפלה ביתר -ה עיר שהיתה המרכז היישובי הגדול ביותר בימי מרד בר כוכבא.

ה. נחרשה ירושלים שתי וערב לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. בכך ניסו שליטי רומי לא להותיר מאחז כלשהו לריבונות היהודית בארץ.

התענית דומה לזו של יום כיפורים: חלה מערב עד ערב, ואין אוכלים ושותים, אסורה רחיצה וסיכה, אין נועלים נעלי עור, יושבים על הארץ וקוראים את מגילת "איכה" לאחר תפילת מעריב (יש הנוהגים לברך "על מקרא מגילה", אם המגילה כשרה), ואומרים קינות הפורשים את מסכת יסוריו של העם בגולה מאז החורבן.

בתשעה באב אין מברכים לשלום ומסירים את הפרוכת מעל ארון הקודש. בתפילת שחרית אין מתעטפים בטלית (להוציא יהודי תימן) ואין מניחים תפילין, קוראים בתורה את הקטע שבו מוזהר העם מן הפורענות (דברים ד כה-מ) ומפטירים בנביא "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח יג-ט כג), לאחר מכן אומרים קינות לתשעה באב. יש הנוהגים לקרוא את "איכה" שנית בלא ברכה.

עד חצות היום אין עושים מלאכה ואין יושבים על כיסא רגיל. במנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין, ומשלימים את פרקי התפילה שלא נאמרו בשחרית. בברכת "בונה ירושלים" מוסיפים את תפילת "נחם". קוראים בתורה ומפטירים כבתענית ציבור רגילה. עם צאת היום מקדשים את הלבנה ואין אוכלים בשר בארוחה שלאחר הצום, שכן תחילתו של האיסור לאכול בשר ולשתות יין עד אחר הצהרים של יום המחרת, ט' באב, שכן רק אז כבתה האש בבית המקדש החרב.

תשעת הימים

תשעת הימים שמראש חודש אב ועד למחרת תשעה באב, הכלולים בימי "בין המצרים". כמו הימים שבין י"ז בתמוז ועד לראש חודש אב, אסורים ימים אלה בתספורת, תגלחת, בידור ובילוי, ובעדות אשכנז - אף אין עורכים נישואין; אך נוספים בהם איסורי אכילת בשר ושתיית יין (מחוץ לשבת). בכך מזכירים חורבן בית המקדש, שבעקבותיו פסקו הקרבת הקרבנות וניסוך היין על גבי המזבח.

בשבוע, שבו חל תשעה באב, מוסיפים אחדים את איסורי כביה ורחצה ורכישת דירה, חפצים או בגדים חדשים. השבת שבימים אלה נקראת "שבת חזון" על שום פרק א' בספר ישעיהו, הנקרא בהפטרת השבת ("חזון ישעיהו בן אמוץ"). כן קוראים בשבת זו בתורה את פרשת דברים, ששזורים בה דברי תוכחה. במוצאי "שבת חזון" נוהגים כי ילד קטן ישתה מיין ההבדלה, שכן כבר יצאה השבת, ומבוגרים אסורים בשתיית יין.

שבע דנחמתא

שבע ה"הפטרות", הנקראות בשבתות שלאחר תשעה באב ועד ראש השנה. כל ההפרטות לקוחות מספר ישעיהו ומבטאות את נבואות הנחמה שלו לבניינם המחודש של בית המקדש והעיר ירושלים: "נחמו נחמו עמי" (מ א); "ותמר ציון עזבני ה'" (מט יד); "ענייה סוערה לא נוחמה" (נד יא); "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" (נא יב); "רוני עקרה לא ילדה" (נד א); "קומי אורי כי בא אורך" (ס א); ו"שוש אשיש בה" (סא י).

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן