סליחות

סליחות

פרקי תפילה ופיוטים, שתוכנם בקשת מחילה על עוונות ותחנונים לישועה ולגאולה. נוהגים להרבות בהם בימי צום, בימי צרה ויגון, וביחוד בימי התשובה ובחודש התשובה - חודש אלול.

לפי המדרש, חוברו ה"סליחות" הראשונות עוד בימיו של דוד המלך: "שהיה דוד המלך מצטער על ישראל, במה יתכפרו עוונותיהן? אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשעה שהצרות באות על ישראל בגלל עוונותיהן, יעמדו לפני באגודה אחת, ויתודו על עוונם, ויאמרו לפני סדר סליחות ואני אענה אותם". רמז לדבר מצאו בפרשת כי תשא: לאחר שביקש משה מהקב"ה שימחל לבני ישראל על חטא העגל, עבר ה' על פניו וקרא לפניו את סדר י"ג מידות הרחמים. מכאן למדו חז"ל: "מלמד שירד הקדוש ברוך הוא מן הערפל כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה, וגילה למשה סדר סליחה" (תנא דבי אליהו).

ה"סליחות" הידועות ביותר נאמרו בעשרת ימי תשובה ובימי חודש אלול. קהילות יהודי ארצות המזרח נוהגות לומר אותן מראש חודש אלול, ואילו בקהילות יהודי אשכנז מתחילים לאומרן שבוע קודם ראש השנה. "סליחות" אלה נאמרות ב"אשמורת הבוקר" (קודם שיעלה עמוד השחר) ובדרך כלל כוללות קטעי תחינה ובקשה עם אמירת י"ג מידות הרחמים.

הרבי מברסלב, שהיה סנגורם של ישראל, עבר פעם בשעת בוקר מוקדמת בחודש אלול ליד בית מרזח וראה יהודים משחקים בקלפים: אמר: "ריבונו של עולם, ראה איזה עם נפלא יש לך! יודעים הם, כי בקרוב יצטרכו לקום לסליחות השכם בבוקר, ומתוך חשש שמא יקשה עליהם הדבר, מתרגלים הם כבר עתה להיות ערים בשעות אלה..."

בשנים האחרונות הפכו דוקא הסליחות, על האוירה המיסטית משהו, לאבן שואבת לצעירים לא דתיים, במיוחד סליחות הנערכות בלילה. כדאי לקבלם במאור פנים.

 

תשובה

עזיבת החטא וחזרה למוטב, המלוות בחרטה

מצות החזרה בתשובה נזכרת פעמים רבות בתורה ובדברי הנביאים: טרם פטירתו קרא משה לעם ישראל: "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" (דברים ל-ב). כך גם הנביא הושע: "שובה, ישראל, עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (יד ב-ג). וכך גם הנביא מלאכי: "שובו אלי ואשובה אליכם" (ג-ז).

על פי המצווה בתורה, חייב אדם להרהר תשובה בלבו בכל יום; ברם, יש תקופות שבהן יש לנהוג כך באופן מיוחד - חודש אלול, ועשרת ימי תשובה (ובהם ראש השנה ויום הכיפורים). בימים אלה יש לשוב בתשובה, להתודות על החטאים ולהתחייב להימנע מן החזרה עליהם.

בתלמוד (מסכת ראש השנה) מתוארים שלושת הספרים, הנפתחים בראש השנה בבית דין של מעלה: האחד - ספרם של צדיקים, ובו רשומים האנשים שנכתבו ונחתמו מיד לחיים ארוכים; השנים -ספרם של הרשעים, ובו רשומים האנשים שנידונו מיד למיתה; והשלישי - ספרם של בינוניים, שגם מצוות וגם עברות בידם. גזר דינם שלא אלו נשאר תלוי ועומד מראש השנה ועד יום הכיפורים, ובידם לזכות ולהיכתב לחיים על ידי חזרה בתשובה. מכאן נובעת אותה אוירה מיוחדת של הימים הנוראים, שבהם מרבים בתפילה ובאמירת "סליחות".

על פי הפוסקים הראשונים, כוללת התשובה מספר שלבים: הראשון הוא הוידוי - אדם צריך להכיר שחטא ולהודות בו; לאחר מכן באה החרטה - הבעת צער על שהגיע למצב של חטא; ולבסוף - קבלה לעתיד - התחייבות של החוטא כי מעתה ואילך יעשה כל שביכולתו למען לא ישוב לחטוא.

החוזר בתשובה ומיד לאחר מכן שב לחטוא משול לטובל ושרץ בידו.

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ראה ברחוב יהודי רשע וקינא בו. אמר: "אני כל חיי מקיים מצוות, וזה הרשע עובר כל חייו רק עברות; אך בערוב ימיו יכול הוא לחזור בתשובה ולהיות במעלה גבוהה ממני, כי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

אמרו חסידי טומשוב: "לא היד היא שצריכה להכות על לבו של לב החוטא - אלא הלב, הוא שצריך להכות על ידו של החוטא".

בהיותו נער, רצה רבי יחיאל מאיר מגוסטינין ללמוד את משחק השחמט. כשסיפרו לו שאחד הכללים שבמשחק קובע, כי אין המשחק יכול לחזור בו ממהלכו - סירב לדעת את המשחק ואמר: "אסור לו ליהודי להכיר בדבר, שאינו מכיר בדרך התשובה והחרטה".

רבי יקותיאל אריה מסטאניסלב היה אומר: "כשם שסימן רע לגופו של אדם, המרגיש בגשמים הממשמשים ובאים, כך סימן רע לנשמתו של אדם, המרגישה בימי אלול הממשמשים ובאים".

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן