ברית מילה

ברית מילה

המצוה השניה מכלל תרי"ג מצוות שבתורה, המבטאת, באמצעות הסרת הערלה, את הברית המיוחדת שבין ישראל להקב"ה. כתב הרמב"ם: "גדולה היא מצות מילה, שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל". מקורה - במילת אברהם ובציווי התורה (ויקרא יב ג): "וביום השמיני יימול בשר ערלתו".

מצוה זו מיוחדת בין כל המצוות, ואפילו יהודי שאינו שומר מצוות מקיים אותה. אבותינו הקפידו עליה אף בתקופות הקשות ביותר, כשלוותה בסכנת נפשות. מצוה למול ביום השמיני, ככתוב, והיא מותרת בשבת ואפילו ביום כיפור.

אין מלים אלא ילד שאין בו חולי; ואם יש בו סכנת בריאות בדבר, דוחים את המילה לאחר זמן, שהרי פיקוח נפש קודם לכול. מכיון שנאמר "וביום השמיני", יש לקיימה בשעות היום, ובמעמד של עשרה אנשים. אם אין עשרה, עושים בפחות, אך בצמוד לסעודת מצוה. בשל חשיבותה של סעודת המצוה אין מזמינים קרואים לטקס (מחשש שמא לא ייענו לה הכל ויימנעו אפוא מקיום מצוה), ורק מודיעים על האירוע.

מחלקים את המצוה בין הקרואים הנכבדים. הכבוד הראשון נופל בחלקם של בני זוג נשוי או העומד להכנס לחופה. בת הזוג לוקחת את התינוק מידי אמו ונכנסת לאולם הקטס ומגישה אותו לבן זוגה. זה מעבירו ל"סנדק" היושב על כיסא, הנקרא "כיסא של אליהו" (כי מסורת היא בידינו מאבות אבותינו, שאליהו הנביא נוכח בשעת כל ברית), ומחזיק את התינוק בשעת הטקס.

המוהל מבקש רשות מהאב למול את בנו ולמנותו שליח, שכן המצוה מוטלת על האב, והוא המעביר את ביצועה למוהל.

מניחים את הילד על ברכי הסנדק והמוהל מברך: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציונו על המילה". אחר כך הוא מבצע את המילה, ובעקבותיה שתי פעולות נוספות: פריעה ומציצה. אבי התינוק מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על המילה" (בארץ ישראל מוסיפים גם ברכת "שהחיינו"). לאחר כריתת הערלה אומרים הנוכחים "אמן". כשם כשנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". את הערלה משליכים למצבור עפר, שהוכן לכך מראש, בהתאם לנלמד בפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים". נוטלים גביע יין ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"ברוך אתה ה', כורת הברית". בהתאם להוראות האב מעניק המברך שם לבן הנימול. הסנדק שותה מכוס היין, ואחר כך נותן גם לתינוק מעט מן הכוס.

בסיום "ברכת המזון" שבסעודת המילה אומרים קטע תפילה, ובו מברכים את הורי התינוק שיזכו לגדלו ולחנכו. התפילה כוללת ברכה למוהל ומסתיימת בהבעת תקוה לבוא המשיח.

בליל שבת שלאחר הולדת הבן ולפני ברית המילה נוהגים לערוך סעודה, הנקראת "שלום זכר", כדי לקדם בברית שלום ובברכת "ברוך הבא" את הבן הנולד

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן