המשך קורותיו של הגבאי בשטיבל המקומי

תפילת השמונה עשרה מסתיימת וריטואל ספירת האנשים משל היו כבשים מבולבלות נעדרי רועה חוזרת על עצמה. יהודי לא צעיר מגולח למשעי, מסמן לנער כי ישנם עשרה, אך הנער מסרב להיענות. למה? ניתן להצביע על 2 אופציות: א. הוא סבור כי המגולח לא יודע לספור. ב. הוא יודע שהמגולח עיגל פינות ולמעשה סיימו רק שמונה אנשים את תפילת השמונה עשרה.

פיתרון: ב' היא התשובה הנכונה.

בינתיים ניגש חסיד עבדקן וקובע כי החזן רשאי להתחיל בתפילה שכן אין צורך בעשרה. מן הצד השני מתנער לו ליטאי ובקול קשה שולף ציטוטים מן המשנה ברורה כי החסיד לא יודע על מה הוא מדבר. המגולח רוצה לצדד בחסיד אך נזכר שהוא אמר רק לפני שעה קלה כי עשרה כבר סיימו ועל כן הוא שותק ורק זע על מקומו באי נוחות.

הוויכוח בין החסיד לליטאי מתלהט, ונדמה לפתע כי המחלוקת המפורסמת בין המתנגדים לחסידים מן המאה ה-18 צצה מחדש. החסיד מגדף את הליטאי וזה מעלה שמות של גדולי תורה מהם שמע מפורש כי הוא צודק. רק לאחר התערבות הגבאי, המתרוצץ בין המניינים החל מהשעה 7 בבוקר החלה סוף סוף חזרת הש"ץ.

כשסיים הנער את הקדיש שלאחר חזרת הש"ץ התרווחו האנשים בכיסאותיהם, וידעו כי שעה של קורת רוח לפניהם. הגבאי המקומי, שסבל ממבטא הולנדי נוראי נעמד ליד הבימה והחל למכור את העליות. הוא החל ב-5 שקלים וברור היה שהוא מצפה כי הציבור ירכוש את המצוות במאות שקלים ואף יותר. כצפוי איש לא פער את פיו, והגבאי העצבני נקט בצעד נועז והעלה את הסכום ל-שישה שקלים.

במילים אחרות, האיש לקח על עצמו את הסיכון.

בחורי הישיבה המקומית, שלא חדלו לפטפט ובעלי הבתים נענו סוף סוף לאתגר וגאלו את הגבאי מייסוריו. היתה זו שבת מאירת פנים שכן האיש יכל לרשום לעצמו הישג נאה כאשר מכר את כלל המצוות ב-34 שקלים.

ואז החל החיפוש אחר בעל קורא.

תיגש, תיגש, הצביעו הבחורים האחד על רעהו כשהם מצחקקים משל היו בהופעה לפני ההורים בטקס הסיום של בית הספר. הגבאי, מעשי כתמיד פתר את הבעייה כששאל בתבונה: מי כאן יודע לקרא? כשהתברר שאיש לא משיב בחיוב, משך האיש בכתפיו, יצא מבית הכנסת והניח את אוסף האומללים שהתקבצו בשעה 1143 בבית הכנסת כעדר שעלול להתפזר לכל רוח. או אז נאזר אחד האברכים בגבורה, הפשיל את טליתו על ראשו, וניגש לעבר הבמה  בסבר פנים חמור. בתנועת יד חדה ביקש מאחד הבחורים שיעמוד לצידו ויסמן לו היכן יש לעצור, והיכן יש לסלסל.

הבחור הסכים בשמחה, ובשעה שלאחריה עקב בית הכנסת באדיקות אחר קריאתו של האברך. היה זה מחזה נפלא. האברך שטליתו צמודה היתה למצחו שגה בכל מילה שניה, ניגן וסלסל במקומות הבלתי מתאימים בעליל, ונסיונות התיקון של הבחור שעמד לצידו העלו חשד כי השנים עורכים חזרות למחזה קומי כל שהוא מתחום 'שרשרת טעויות'. החשד התגבר לאחר ששני בחורים ניגשו לחברם ובעדינות הבהירו לו כי הוא לא באמת מסייע. להיפך. אלא שהלה אל הסכים לוותר על מקומו ונצמד לבימה משל ביקשו ממנו למכור את אמו.

באופן מעט משונה, כשהגיע ההפטרה, ורוכש 'המפטיר' ביקש לקוראה מתוך החומש שבידו, התעקש בעל הקורא ודרש כי יביאו לו את מגילת הקלף, שכן הניסיון הוכיח כי הוא מסוגל לקרא בקלות גם ללא הכנת הטעמים.

[הערת אגב: תיאור זה לא בא חלילה לזלזל במצוות אלא להיפך, לתאר את האבסורד של מתפללי בית הכנסת שלא מסוגלים להעניק מעצמם ולרכוש את המצוות היקרות בסכומים 'סבירים'].

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן