מנהגי עדות ישראל לראש השנה

לוב, פרשבורג, בוכרה, חב"ד, ירושלים, וורמיזא, מרוקו, קומרנא, פרנקפורט, וחברון. מנהגים עתיקים ומעניינים מקהילות ישראל לראש השנה. אלו מנהגים נותרו ואלו אבדו עם השנים?
 
א.       נהגו בחב"ד בימי ראש השנה לשקוד על אמירת תהילים ובכל רגע פנוי לומר עוד ועוד פרקי תהילים [תורת המועדים, עמ' 38].
 
ב.       נהגו בבוכארה לשחוט בערב ראש השנה כבש לשמחת היום, ואת ראש הכבש היו אוכלים בליל החג ומברכים 'נהיה לראש ולא לזנב'. מהסיבה הזו נקרא ליל ראש השנה בבוכארית 'כלה כורי' כלומר אכילת הראש [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 551].
 
ג.        נהגו בערב ראש השנה בוורמייזא ללכת לבית הקברות והיו מקיפים אותו, ובפתח בית הקברות היו ישובים העניים וכל אחד היה מחלק להם צדקה אחרי ההקפה [מנהגים דק"ק וורמייזא עמ' קמג].
 
ד.       בקהילת מרוקו נהגו שלא ללבוש בגדים חדשים בראש השנה [נתיבות המערב עמ' 79].
 
ה.       נהגו בבוכארה לערוך טקס מכירת 'נר הציבור'. היה זה נר עשוי מדונג, גובהו שני מטרים ועוביו כעשרים ס"מ, ולפנות ערב היו מתקבצים בבית ראש הקהל, ומוכרים את זכות ההדלקה של נר זה למרבה במחיר. הקונה משלם בעין יפה ונושא את הנר לבית הכנסת המרכזי והקהל מלווה אותו בשירה ובמחול. את הנר מדליקים בבית הכנסת המרכזי, וכל אחד הולך למקום תפילתו הקבוע  [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 552].
 
ו.        נהגו בקהילת לוב להטביל את הלחם בדבש או בסוכר, אך לא במלח [נחלת אבות עמ' קכח]
 
ז.        בסדר הסימנים היו מוסיפים בקהילת מרוקו 'ריאה' ואומרים "ראה נא בעניינו, וריבה ריבינו, וגאלינו גאולה שלמה וקרובה למען שמלך, והאר עינינו במאור תורתך" [נתיבות המערב עמ' 80].
 
ח.       בחלק מקהילות בוכארה נהגו שהחזן אומר את תפילות הלחש של ראש השנה ויום הכיפורים בקול רם ובניגון, כדי שגם מי שאינו יודע להתפלל יוכל להצטרף  [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 552].
 
ט.       בלוב נהגו לטגן לכבוד ליל ראש השנה לביבות מיוחדות, והלילה כונה 'ליל התנור' [נחלת אבות עמ' קכא].
 
י.        כשחל ראש השנה בשבת, היו מדלגים בקהילת לוב על 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' ומדלגים ישר לקידוש הלילה [נחלת אבות עמ' קכה].
 
יא.     בימים הנוראים היו שרים בקהילת פרשבורג של החת"ם סופר את 'אדון עולם' בניגון מיוחד [מנהגי רבותינו הוליכותיהם עמ' קמח].
 
יב.     לא נהגו בחב"ד להביא ילדים קטנים לבית הכנסת לתקיעת שופר, שכן הם עלולים להפריע לשמיעת התקיעות [תורת המועדים עמ' 54].
 
יג.      נהגו בבוכארה שאת הקטעים 'ה' שמעתי משעך יראתי' קוראים קטע בעברית, וקטע בבוכארית בתרגומו של רבי שמעון חכם  [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 554].
 
יד.     בעיר חברון נהגו לומר קבלת שבת רגילה כאשר חל ראש השנה בשבת [מנהגי ק"ק בית יעקב בחברון, עמ' לא].
 
טו.     בחסידות קומרנא היה האדמו"ר תוקע בעצמו בשופר, והיה תוקע בכל בתי הכנסת שבעיר. כמו כן היה האדמו"ר מזמזם כמה ניגונים לפני חזרת הש"ץ במספר שהיה מכוון כנגד שמות הקדושים [מנהגי קומרנא, עמ' פט].
 
טז.     בפרנקפורט היה נהוג שכאשר החזן אומר את חזרת הש"ץ בראש השנה היה מכין אחד מן הלויים מן המשפחות המכובדות משנות דור את כלי הכסף שלו לצקת מים על ידי הכהנים [מנהגי פרנקפורט עמ' כה].
 
יז.      נשים צדקניות שעברו איזושהיא מצוקה בשנה החולפת היו נוהגים בלוב להתענות בשני ימי ראש השנה, ואין רוח חכמים נוחה מכך שהרי מבטלים את שמחת יום טוב [נחלת אבות עמ' קלא]
 
יח.     בפרשבורג בזמן החתם סופר היה בעל קורא מיוחד שהיה מן הצדיקים הנסתרים, קורא בתורה בראש השנה, ביום כיפור, ואת ארבע הפרשיות שלפני חודש ניסן [מנהגי רבותינו הוליכותיהם עמ' קמד].
 
יט.     יש שנהגו בבוכארה לאסוף מנין בביתם לקריאת ספר התהילים בראש השנה, ובפרט במשפחה שארע בה אבל. אך גם אלו שאינם מתאספים מנסים לגמור את ספר התהילים פעמיים בראש השנה  [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 555].
 
כ.       בוורמיזא היו החזנים לובשים בתפילה מלבד קיטל גם מצנפת לבנה [מנהגים דק"ק וורמייזא עמ' קמז].
 
כא.    בקומרנא נהגו שרק השליח ציבור היה נופל על פניו בתפילת 'עלינו' ולא כל הקהל [מנהגי קומרנא, עמ' צב].
 
כב.    בקהילת בוכארה קראו את הפיוט של רבי אמנון ממגנצא 'ונתנה תוקף', ומפזמים את הפיוט בטקסט עברי עם התרגום הבוכארי. פיוט זה מביא היה את האנשים להתעוררות הנפש ולבכי  [יהדות בוכארה גדוליה ומנהגיה, עמ' 555].
 
כג.     כמו בחלק מקהילת בוכארה, נהגו בלוב שהחזן מגביה את קולו בתפילת הלחש, אלא שהם היו עושים זאת רק בליל ראש השנה, ורק עד 'מקדש ישראל ויום הזיכרון' [נחלת אבות עמ' קכא].
 
כד.    בוורמיזא לא היה תוקע קבוע אלא הוא היה נבחר על ידי הפרנסים. השמש היה מביא את השופר לפרנס ושואלו מי התוקע? והפרנס משיב: פלוני התוקע, והשמש מביא לו את השופר [מנהגים דק"ק וורמייזא עמ' קמז].
 
כה.    בלוב היו אומרים את התשליך ביום הראשון של ראש השנה גם אם חל בשבת [נחלת אבות עמ' קלב].
 
כו.     נהגו במרוקו לבשל בראש השנה 'כוסכוס' מתוק, ולשלחו לעניים [נתיבות המערב עמ' 82].

    

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן