מנהגי קהילות, ועולם כמנהגו נוהג, לחודש תמוז – חלק ב

בגליון תמוז הקודם הובאו חלק מהמנהגים היפים וההלכות הנצרכות לחודש זה. לפניכם חלקה השני של הסדרה.

א. שבתות בין המצרים הינם 'גדולים' יותר משאר ימי שבתות השנה. הסיבה לכך היא מקירבת השכינה לישראל, משל למלך שקל יותר להתקרב אליו כאשר הוא בנסיעות, מעיר לעיר וממושב למושב, כך הקב"ה בימים האלו, שישראל נמצאים בגלות, נמצא עמם גם כן, והזמינות אליו גדולה יותר. זו הסיבה שאצל צדיקים היתה ניכרת עבודת הקודש בשבתות בין המצרים, יותר משבתות כל השנה [דבר צבי עמ' קצח].

ב. בחסידות מונקאטש, היה נוהג האדמו"ר לומר בימי בין המצרים מידי יום את תיקון חצות, אחרי חצות היום כשהוא מתבודד בחדרו [דרכי חיים ושלום, עמ' רלט].

ג. במשנה ברורה כתוב שאין לעשות ריקודים ומחולות בשלשת שבועות ימי בין המצרים. ועל כן אין לשמוע מוזיקה באמצעות קלטת טייפ וכדומה. האם מותר לשמוע מוזיקה דרך קלטת שאינה מלווה בכלי זמר, מה שמכונה היום 'מוזיקה ווקלית'? במקומות רבים נהגו להיתר, אך בספר פסקי תשובות כתב שגם דבר זה אסור [פסקי תשובות סימן תקנ"א סעיף קטן קג].

ד. האם מותר לעשן ביום תענית שבעה עשר בתמוז? נחלקו הפוסקים בכך, אך המנהג להקל בזה [נטעי גבריאל, עמ' עד].

ה. מותר לעשות שידוכים בשלשת השבועות, אולם יש שנמנעו מלעשות כן, שאין הדבר טוב [שיירי כנסת הגדולה סימן תקנ"א].

ו. מי שמלמד מוזיקה לצורך פרנסתו, רשאי להמשיך ללמד גם בשלשת השבועות, אולם בשבוע שחל בו תשעה באב יחמיר [נטעי גבריאל, עמ' קט].

ז. הימים האלו הינם ימי סכנה, ועל כן על המורים וההורים להקפיד שילדיהם לא ישחקו ביניהם בפראות [מקור חיים, סי' יח].

ח. השנה שנת השמיטה, יש הנוהגים שלא לומר במשך השנה כולה בארץ ישראל את תיקון רחל בחצות הלילה, אבל בני חוץ לארץ אומרים. אולם בימי בין המצרים, אומרים את תיקון רחל גם בארץ ישראל [כף החיים סי' תקנ"א סעיף קטן רכד].

ט. מותר לבנות או לצבוע את הבית בשלשת השבועות, וכן מותר לקנות דברים שאינם יקרי ערך שאין מברכים עליהם 'שהחיינו', שכן דברים אלו נאסרו רק מראש חודש אב והלאה [שערי נחמה כמ' כה].

י. בקהילת אמסטרדם נהגו לנגן בניגון עצוב של מגילת איכה בימים שני וחמישי את אמירת 'יהי רצון' [מנהגי אמסטרדם, עמ' סו].

יא. גם את פיוט 'לכה דודי' בליל שבת היו נוהגים בקהילה זו לעשות בניגון מיוחד. ניגון זה היה שונה מן הניגון של 'לכה דודי' אותו היו שרים בשבת חזון, ושונה מן הניגון של כל השנה [שם].

יב. החתם סופר היה נוהג כאשר היה צעיר וכוחו עמו, להתענות מידי יום ביומו בשלשת השבועות. כאשר זקן הקפיד על כל פנים שלא לאכול בימים אלו בשר, וכשחלש הקפיד על כך רק מראש חודש אב ועד לתשעה באב [מנהגי בעל חתם סופר, עמ' ס].

יג. בשבת חזון היה בעל החתם סופר לובש בגדים אחרים ממה שהיה לובש בשאר שבתות השנה [שם].

יד. בספר מנהגי מצרים [הוצאת מכון ירושלים] כתוב כך: במצרים היה המנהג, לומר קינות בשלשה שבתות הסמוכות לתשעה באב. ותהלות לאל יתברך כי נתבטל זה המנהג – הרדב"ז פיורדא [עמ' יח].

טו. מנהג קדום במצרים  שבשבת איכה, ובשבת אבילות, וכן בשעת מיתה, ובשעת חופה לובשים לבנים. וכן בשבועות ובראש השנה ויום הכיפורים, ומנהג יפה הוא – הרדב"ז חדשות [שם].

טז. בקהילת פרנקפורט שבגרמניה היו עשרה בעלי בתים, הולכים מידי שנה, ביום ח' תמוז לפני הצהריים לבית הכנסת הישן ובו היו אומרים תהלים וקדיש. הסיבה לכך היא כי ביום הזה בשנת תקנ"ו היתה שריפה גדולה ברחוב היהודים שנשרפו הבתים משני צדדי הרחוב עד לבית שלפני בית הכנסת, ובית הכנסת עצמו ניצל [מנהגי פרנקפורט, עמ' קלד].

יז. בשבעה עשר בתמוז, אחר אמירת תהלים ומזמור, וקדיש יתום, נהגו בקהילת פרנקפורט לנגן את 'אדון עולם' בניגון המיוחד לימי חול של בין המצרים [שם, עמ' קלו].

יח. יום כט תמוז הוקבע כיום הנס בעיר הקודש חברון [מנהגי קהילת קודש 'בית יעקב' בחברון, עמ' כג].

ויהי רצון שיהפוך אבלנו למחול, ויגוננו לששון, ויקויים בנו המקרא שכתוב: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

תגובות   

0 #1 חוזר: מנהגי קהילות, ועולם כמנהגו נוהג, לחודש תמוז – חלק בRAFOUL 2015-07-01 01:21
לא רק בחסידות מונקאטש, היה נוהג האדמו"ר לומר בימי בין המצרים מידי יום את תיקון חצות, אחרי חצות היום. כך המנהג פשוט אצל כל קהילות הספרדים מערי המערב ומהמזרח.
ציטוט | דווח למנהל

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן